בתחילת פרשת 'קדושים' אנו מוצאים שלוש מצוות המופיעות ברצף אחד: "קדושים תהיו", "איש אמו ואביו תיראו", "את שבתותי תשמורו". היות ובתורה כל דבר מדויק בתכלית ואפילו מקומם של הציוויים השונים, הרי שחייבים אנו לומר כי ישנו קשר וסדר בין שלושת הציוויים הנ"ל.
קדושה בדברים המותרים
פירושה המדויק של המילה "קדושה" הוא "הבדלה", כפי שכתוב בסוף הפרשה: "והייתם לי קדושים.. ואבדיל אתכם מן העמים". ולכן הציווי "קדושים תהיו" דורש מאיתנו להיבדל משאר האומות. ההבדל בין עם ישראל לגויים אינו יכול להיות תלוי בעובדה שאנו, בניגוד לשאר העמים, חיים על פי דרך התורה ומקיימים מצוות, שהרי לגויים אין כלל קשר ושייכות לתורה. ההבדל צריך להתבטא דוקא בסוג הדברים המשותפים ודומים לכאורה בין היהודים לגויים, שבאלו מצווה עלינו התורה "קדושים תהיו".
בתחומים כמו אכילה ושתיה, מסחר וכד' לא ניכר לכאורה ההבדל בין היהודי לגוי. אך כשהיהודי מחדיר את קדושת התורה גם בשטחים אלו ולא רק באכילת מאכלים כשרים ואמינות במסחר כפי חוקי התורה אלא מתוך ידיעה כי כל אלו הם רק אמצעי לקידום המטרה הרוחנית, אכילת המזון נועדה לחיזוק הגוף כדי שיוכל לעבוד את ה' כראוי והגדלת הרווחים מהביזנס מטרתה להפריש סכומים יותר גדולים לצדקה בבחינת "כל מעשיך יהיו לשם שמים". החדרת הקדושה בדברים המותרים היא זו שבעצם מבדילה אותנו מכל העמים.
אומנם הרבה קשיים עומדים בפנינו כדי לבצע משימה זו, בפרט בזמן הגלות כשחושך כפול ומכופל מסתיר על האור האמיתי. מאין שואבים את הכוחות לכך?
תשובה לכך אנו מוצאים בהמשך הפסוק: "כי קדוש אני". בכל מקום שהיהודי נמצא הוא קשור עם הקב"ה, עם "אתה קדוש", ולכן עם ישראל הוא "גוי קדוש" עד שהוא ממש דומה לקב"ה. עובדה זו נותנת לו את הכח להחדיר את הקדושה בכל מקום, גם בענייניו הגשמיים כאכילה מסחר ושאר עיסוקיו בעולם הזה.
לדורות הבאים
את ההשקפה האמורה, החדרת הקדושה בכל פרט בחיים, צריך היהודי להעביר לדורות הבאים אחריו. לכך מרמזת המצווה השניה: "איש אמו ואביו תיראו". המחנכים הראשונים של האדם מיום הוולדו הם הוריו ועליהם מוטלת המשימה לנטוע בילדים את התחושה כי אנו שונים משאר העמים, אנו בני עם קדוש! כדי לסייע לנו למצוא את הדרך כיצד להעביר את תחושת הקדושה לילדים בא הציווי השלישי בפרשתנו: "את שבתותי תשמורו". השבת מהווה אות וסימן לקשר שבין הקב"ה לעם ישראל. היא מציינת את האמונה בששת ימי בראשית ובריאת העולם על ידי הקב"ה, בריאה הנמשכת יום יום באמצעות השגחתו התמידית של הבורא וחידוש העולם בכל רגע.
השקפה זו היא בניגוד לזו של שאר העמים, הטוענים כי "עזב ה' את הארץ" והשאיר את הנהגת העולם בידי גורמים טבעיים. לכן ניתנה השבת אך ורק לעם היהודי ולא לשאר אומות העולם. ולכן מובא בתלמוד כי "גוי ששבת חייב מיתה". השבת מזכירה לנו כי גם הטבע נשלט בידי הקב"ה ובכוחה של השבת אנו מעבירים את הכרת קדושת עם ישראל לדורות הבאים.
גם מסמיכות הציווי על שמירת השבת לשמירת המקדש – "את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו" – אנו למדים כי השבת היא זו שמסייעת לאדם לקדש את כל ענייניו ולבנות את המשכן הפרטי שלו. זו הדרך לקירוב וזירוז בניית בית המקדש השלישי, במהרה בימינו.
