תעודת זהות
הגב' חני ליפשיץ קטמנדו, נפאל אוכלוסייה: 450 אלף היהודי הנודד: 20 אלף תרמילאים ישראלים פוקדים את העיר מדי שנה בית כנסת: אחד פז"מ שליחות: 6 שנים.
קולות הרוכלים המכריזים על מרכולתם בנפאלית מתובלת בעברית, מתמזגים עם געיית הפרות המהלכות בסמטאות בראש זקוף ובאין מפריע. ערימות הזבל הנערמות בכל פינה, נרמסות תחת גלגלי הריקשות. קבצנים חוסמים את הדרך, מניפים לראווה את גופם המעוות ומצביעים בעיניהם על גפיהם החסרות. ילדים שדופים עם עיניים גדולות ורעבות הרודפות אותך לכל מקום. מקדשי תפילה מאולתרים עם פעמוני נחושת לפתחם. בליל של שפות, ריחות וצבעים המקיפים אותך מכל עבר. זוהי נפאל. נפאל של מעלה – זו המאכלסת בתוכה את שרשרת הרי ההימאליה עוצרי הנשימה, ונפאל של מטה – אשר בה עוני משווע, דלות ומחסור קורע לב.
אל המקום הזה נשלחנו לפני 6 שנים, בעלי, אנוכי ושלושת ילדינו שנולדו עם השנים, כדי להיות בית יהודי חם לעשרות אלפי המטיילים הישראלים יפי הבלורית ועזי המבט, הבאים לחפש עצמם ולכבוש את ההר כעופות המרום. באנו אל מזרחו של עולם לפתוח לרווחה את שעריו של בית הלבנים האדום הנודע בשם "בית חב"ד קטמנדו", הבית אשר ידע הרבה שמחה, אושר, התרגשות של מפגש, גילוי עצמי מחודש ולעתים, לצערי, גם כאב ושותפות גורל.
הם מגיעים בהמוניהם היישר משדה התעופה על קירותיו המתקלפים. יוצאי צבא, בני קיבוץ, מושב, עיר וכפר, כור ההיתוך של החברה הישראלית. הם נכנסים אל בית חב"ד כשמבטם מתרחב למראה האותיות העבריות המוכרות, זורקים את התרמילים העמוסים בחדר שמירת חפצים ומתיישבים לאכול אוכל חם כמו של אמא במסעדת 'גלאטמנדו'.
הם מתרווחים על הספות הצבעוניות, מעלעלים בספרים ובדפי המידע שבפינת המידע למטייל, שולחים דרישת שלום חמה לבית בארץ באמצעות אחת מעמדות האינטרנט, רושמים בפנקס הקטן את זמני השיעורים וסדנאות היהדות בהרים שעורך הרב חזקי, מסיירים בבית הכנסת ומרפרפים ביד רועדת על ספרי התורה.
לעתים אני שומעת פסיעות הספניות על הפתח, מזהה תחת מפתן הדלת עקבות של הלוך ושוב ומישירה מבטי אל העיניים התוהות כאילו שואלות: 'שלי או שלכם הוא הבית?' – 'שלך הוא', ליחש מבטנו בתשובה. 'שלך ובשבילך', מחייך אליו מהתמונה שעל הקיר מבטו של הרבי מליובאוויטש, ששלח מאות שליחים אל רחבי עולם למען לא תהסס פסיעה אחת של יהודי בדרך. כי כאן אין דתיים, אין חילונים, אין עדות ואין גילאים. ישנה רק אהבה אינסופית המפעמת בעוז. וכשמדובר באהבת אמת, אפילו השמיים הנושקים לפסגת האוורסט אינם הגבול.
