הרבי שלום דוב בער מחב"ד נהג לומר אמירה שהייתה אצלו דרך חיים:
'העולם אומר שכשלא ניתן לעבור מלמטה אזי הולכים מלמעלה. ואני אומר מלכתחילה ללכת דרך מעלה'.
משמעות הדברים בשפה פשוטה היא להשתדל תמיד להשתית את חיינו על עשיה מתוך חזון ומעוף הרבה מעבר לסטטוס הפיזי הגלוי ברגע נתון בהווה.
4 נגזרות נובעות מדרך חיים כזו:
לחשוב בענק – בכל תחום בחיים יש סטנדרטים רבים. יש לשרוד, ויש לחיות טוב. למשל, בתחום הגסטרונומי יש המסתפקים בלחם צר ומים לחץ, ויש הרגילים לסטייק פרגיות ויין מובחר. בתחום הלבוש יש הלובשים בלויי סחבות ויש הלבושים מותגי יוקרה. בתחום הדיור יש מגורים מינימליים שבקושי יש בהם כדי להכניס לתוכם ראשו ורובו של אדם, ויש בתים רחבים נאים ומפוארים.
כשם שבחיים החומריים כך הם פני הדברים, אותו דבר בדיוק בתחום הרוחני. יש רוחניות מינימליסטית ודלילה ויש רוחניות עשירה ומגוונת. השאלה היא מה הסטנדרטיים שאדם מפרגן לעצמו ומכווין אליהם.
אם בחומריות הרי שהאידיאל הוא הסתפקות במועט ובדך המיצוע,הרי שברוחניות השאיפה לבינוניות היא חסרון גדול.
אדם שמציב לעצמו יעדים גדולים מתוך אימון גדול בפוטנציאל שלו ומתוך בטחון אמיתי ומוחשי בה' לא נותן למציאות ולמצב הקיים לבלבל אותו ולקבע בו מגבלות קיימים. הוא תמיד מנסה לפרוץ עוד ועוד מתחום הנוחות וגבולות הגזרה הצרים של האתמול, אל יעדים חדשים. בתחילה זו יכולה להיות מלחמה פנימית גדולה, אך לאט לאט דרך העשיה בפועל והנסיון המחכים, האדם נוכח לומד ומפנים שדברים ופרוייקטים שהיו אצלו מופרכים בעליל, הם בעצם ברי ביצוע ולעיתים אף בקלות בלתי נתפסת.
התמודדות מול בעיות – לא להתייחס לבעיות יותר מדי ברצינות. לא לעשות מהם 'צימעס' ומציאות. הדבר רק מעצים אותם. הפרשנות של האדם למימדי הבעיות היא הקובעת עד כמה הם יעצרו אותו. להתעסק בפתרונות המעשיים ולא בבעיות עצמם. במקרה ואין פתרון עכשווי ,להשתדל עד כמה שאפשר לחיות מתוך תודעה מתעלמת והסחת דעת מהם. ישנם בעיות רבות שזו הדרך הטובה ביותר, ולעיתים אף היחידה להתגבר עליהם.
לחשוב מחוץ לקופסה – להפעיל בכל תחום יצירתיות. לא להתקע בשבלונות קונבנציונליות שאט אט הופכים להיות חסרי חיות, מסורבלים ולעיתים אף לא רלוונטיים. למצוא תמיד את האפשרות להזרים דם חדש למערכת העשיה, דרך רעיונות ואמצעים פורצי דרך ומקוריים.
להתעסק רק עם החיובי – להשתדל להתעסק תמיד עם האור, זה שומר אותנו רעננים. כשאדם עסוק כל הזמן בניקוי בוץ הוא מתעייף נתפס ליאוש ומתנהג בצורה מאוד סיזיפית. יתירה מכך עצם העיסוק בבוץ מקבע את שייכותו המהותית לעולם כזה, ומונע ממנו להתקדם במעלות הרוחניות. להעצים תמיד בכל תחום את ההשגים ,הפוטנציאל האין סופי והעתיד החיובי.
הרב אריק מלכיאלי הוא מרצה בכיר בארגון 'מחנה משותף'
