בעיירה קטנה, לא הרחק ממז’יבוז’, עירו של רבי ישראל בעל שם טוב, מייסד החסידות, חי לו ר’ אברהם, יהודי עני, עם אשתו ומשפחתו ברוכת-הילדים. מבוקר עד ערב היה ר’ אברהם מתרוצץ ברחובות, מחפש אחר טרף לבני משפחתו ולקראת ערב היה חוזר לביתו, מודאג ומיצר על שלא עלה בידו להרויח אלא פרוטות אחדות, שבקושי הספיקו ללחם.
בשעות הערב, היה ר’ אברהם מנסה לשכוח את צרותיו, על-ידי צלילה בים התלמוד, זה הלימוד החביב עליו ביותר. גם אשתו, שהתעסקה בתיקון בגדי ילדים לפרנסת הבית, אהבה להאזין לקולו הערב של בעלה כשרכן על-גבי כרכי הגמרא הגדולים. האשה, היתה טובה וצנועה, ומעולם לא התלוננה על מצבה הקשה של משפחתה ועל חייה הקשים לצד בעלה וילדיה.
ערב אחד, כאשר ר’ אברהם התכונן להתחיל בלימודו היומי, אמרה לו אשתו: "אברהם, שמעתי היום על צדיק, עושה נפלאות, שחי במז’יבוז’. הוא עוזר לאנשים הנתונים בצרה. מדוע שלא נבקש ברכה מאיש קדוש זה?"
"גם אני שמעתי על צדיק זה, רבי ישראל בעל-שם-טוב שמו" השיב ר’ אברהם. "אולם איני חושב שיהיה זה מן הראוי להטריד אדם קדוש שכזה בשביל בקשת ברכה לפרנסה עבורינו. הרי אבינו שבשמים יודע גם הוא שאנו זקוקים לקצת יותר פרנסה."
"כן, כמובן." המשיכה האשה בנסיונה לשכנע את בעלה, "אני רק אישה ואולי אינני מבינה. אך בכל זאת אני חושבת, שלא יזיק אם צדיק וקדוש זה יאמר איזו מלה טובה עבורינו", סיימה.
שקל ר’ אברהם בדעתו את דברי זוגתו הטובה והחליט לנסוע למז’יבוז’, אל הצדיק.
כשנכנס אל הבעל-שם-טוב החל לספר לו על משפחתו ועל המצוקה שבה היא נתונה. השיב לו הצדיק: "עוני, ממש כמו עושר, הוא ניסיון שבו הקדוש-ברוך-הוא מנסה יהודי כדי לבדוק את מידת אמונתו ובטחונו. כאשר יהודי נשאר איתן באמונתו, מגיע הניסיון לקיצו. הנסיון שלך, ר’ אברהם, עומד להסתיים בקרוב".
הבעל-שם-טוב הוסיף ואמר לר’ אברהם, כי בדרכו הביתה, כאשר יעבור את הגשר שמעל הנהר, יסתכל היטב מתחת לצידו השמאלי של הגשר ושם הוא עתיד למצוא אוצר גדול…
ר’ אברהם יצא לדרכו הביתה, כשליבו מלא תקווה. הוא הגיע לגשר, עבר מעל צידו השמאלי וחיפש אחר האוצר המובטח. אולם לאחר שחיפש וחפר פה ושם, נואש מלמצוא את האוצר הגדול. מיואש קמעה, הוא הרים את עיניו וראה אדם הצועד לעברו מעברו השני של הגשר. כאשר הלה התקרב, זיהה ר’ אברהם, את החייט היהודי הגר באחת העיירות הסמוכות.
"מה אתה מחפש כאן, ר’ אברהם?" – שאלו החייט.
ר’ אברהם סיפר לו על ביקורו אצל הצדיק ולאחר-מכן הוסיף: "אני חושב שעדיין לא הגיע זמני למצוא את האוצר עליו דיבר הבעל-שם טוב. כנראה שזה חלום מתוק ולא יותר…"
"אם אתה כבר מדבר על חלום, תשמע את הסיפור שלי!" אמר החייט. "אמש חלמתי חלום, בו נגלה אלי זקן אחד. הוא אמר לי, כי בעיירה קטנה, לא הרחק ממז’יבוז’, חי יהודי, עם אשה וילדים, בבית ישן המט ליפול. משפחה זו עניה מרודה, אין להם מה לאכול, אך הם לא יודעים, כי ממש מתחת לרגליהם, בביתם, על-יד התנור, קבור אוצר גדול. מה דעתך על החלום הזה? מה היית אתה עושה במקומי עם חלום שכזה?"
ר’ אברהם עמד כמשותק. הוא הבין מיד על איזו משפחה מדובר כאן. הוא לא השיב לחייט על שאלתו אלא מיהר להיפרד מן החייט ורץ הביתה. הלה נשאר עומד במקומו פעור פה ותוהה, על פשר התנהגותו המוזרה של איש שיחו…
ר’ אברהם, תוך כדי ריצתו הבהולה הביתה, קישר מיד את חלומו של החייט עם מצבו שלו. עוד מעט יתברר לו, אם אכן ישנה משמעות מעשית לגביו, בחלומו של החייט!
בהגיעו לביתו שאלה אותו אשתו מה אמר הצדיק, אך ר’ אברהם לא הצליח לענות לה דברים ברורים. ראשו היה סחרחר עליו מרוב מחשבות. הוא בקושי הצליח להתאפק ולחכות, עד שכל בני משפחתו שכבו לישון, ומיד החל בחפירות ליד התנור, כפי שאמר החייט. וראה זה פלא: אך החל ר’ אברהם לחפור נתקלו ידיו הרועדות בארגז גדול, הטמון היטב ובו מטבעות זהב וכסף לרוב!
"ברוך הוא וברוך שמו!" קרא ר’ אברהם בהתרגשות גדולה. בזהירות הוא כיסה את הארגז וטישטש את העקבות.
ר’ אברהם לא סיפר לאיש על המציאה הגדולה שמצא. הוא החליט, לא לשנות במאומה את חייו לעת עתה, למרות עשרו האגדי. הוא יעשה את מעשיו בהדרגה. מידי פעם יוציא מטבעות אחדות מן הארגז להשלמת המחייה של משפחתו, לאחר שיפריש מהן מעשר לצדקה.
את הכסף המיועד לצדקה, כך החליט, ישלשל לקופת הצדקה בבית-הכנסת, כאשר איש לא יבחין בו…
לאחר כמה ימים נרגע ר’ אברהם קמעה מהאירוע המסעיר שעבר עליו. "כעת," החליט, "עלי ללכת אל הבעל-שם-טוב ולספר לו כיצד נתקיימה ברכתו, וכן ללכת אל ביתו של החייט ולהעניק לו מתנה נאה, כאות תודה על-כך, שהוא היה האמצעי, שדרכו הגיעה אלי הברכה".
אמר ועשה. לקח ר’ אברהם שני ארנקים ומילא אותם במטבעות של כסף וזהב. אחד עבור הבעל-שם-טוב והשני עבור החייט, ויצא לדרך.
ר’ אברהם הגיע אל הבעל שם טוב, מסר לו את תרומתו ותודתו על שזכה לקיום הברכה, ויצא לדרכו לביתו של החייט בשמחה ולב מתרונן.
היה זה יום קיצי חם ור’ אברהם התיישב לנוח מעמל הדרך תחת עץ על שפת הנהר. לפתע, הבחין במישהו המתקרב אליו. לשמחתו גילה, כי אין זה אלא החייט היהודי. גם החייט שמח לראות את ר’ אברהם והשניים ברכו איש את רעהו לשלום.
"אותך אני מחפש!" קרא לעברו החייט בשמחה, והוא המשיך ואמר:
"אתה זוכר שנפגשנו על-יד הגשר ואני שאלתי אותך, מה אתה מחפש כאן, סיפרת לי, כי הבעל-שם-טוב הקדוש אמר לך לחפש אוצר מתחת לצד השמאלי של הגשר. אני סיפרתי לך על החלום הטפשי שחלמתי, ולפתע פתאום נעלמת לי. ובכן, שמע את המשך הסיפור. אחרי שהלכת, חשבתי לעצמי, אולי האוצר שאתה מחפש, נמצא בצידו השני של הגשר. עברתי את הגשר והתחלתי לחפור שם, קרוב למים והנה… גיליתי את האוצר שלך!"
"במשך ימים ספורים," המשיך החייט בסיפור המוזר, "תהיתי ביני לבין עצמי, האמנם אוצר זה שייך לי, היות וההלכה היא שהמוצא אוצר שבעליו התייאש ממנו, האוצר שייך למוצא – או שמא זה לא כך. הלוא אם לא היית מספר לי מה שסיפרת, לעולם לא היה עולה בדעתי לחפור מתחת לגשר וכמובן שלא הייתי מוצא את האוצר. לכן, הגעתי למסקנה, שאין זה מן הצדק שאשאיר את האוצר כולו בשבילי".
"לא מצאתי מנוח לנפשי, עד שהחלטתי לתת לך חלק מהאוצר שמצאתי. עתה הייתי בדרכי אליך, כדי לתת לך את חלקך באוצר", סיים החייט את סיפורו והושיט לר’ אברהם שקית גדושה מטבעות זהב.
ר’ אברהם עמד מופתע ועצור-נשימה. הנה הוא בא, כדי לתת לחייט את חלקו באוצר, אשר מגיע לו בהיותו שליח ההשגחה, שגילה לו היכן האוצר שלו טמון, והנה בא החייט ומביא לו, לר’ אברהם, חלק מהאוצר שלו. ייתכן שמישהו אחר במקומו, היה שותק בקור-רוח ומקבל בתודה את המתנה מידי החייט. אולם לא ר’ אברהם. הוא איש ישר והגון מכדי לעשות דבר זה.
חייך ר’ אברהם חיוך רחב ואמר לחייט: "שמע נא עכשיו, ידידי, את הסיפור שלי. האת הסיבה שאני נמצא בדרך אליך!"
כאן החל ר’ אברהם לספר לחייט, שבעקבות חלומו, הוא גילה כי האוצר נמצא בביתו שלו. "משום כך, עזבתי במהירות כה גדולה ובקושי אמרתי שלום. אכן, מצאתי את האוצר. ועכשיו הייתי בדרכי אליך, כדי להביא לך את חלקך" – ובאומרו זאת, הושיט לחייט את הארנק המלא במטבעות שהכין עבורו…
