סרביה, מדינה שעל הרי הבלקן, לא ידעה פעילות יהודית שנים רבות. הרב קמינצקי שבא לשם חדור תחושת שליחות גילה בחג הסוכות הראשון שלא כל-כך פשוט להקים שם סוכה..
קיץ תשס"ח, ישראל 2012
אנו, זוג חב"די צעיר עם תינוק בן שלושה חודשים, נמצאים בהכנות האחרונות לקראת יציאתנו לשליחות, לקראת הנסיעה הכל-כך גורלית לבלגרד שבסרביה. על כל-כך הרבה דברים ופרטים צריכים לחשוב לקראת נסיעה שכזו. אסור לפספס כלום, אם נשכח משהו ולו הקטן ביותר, לא נוכל להשיג אותו אחר כך בסרביה. מדובר באוכל, יין, סידורים ואין סוף פרטים – כמו שופר לראש השנה, קיטל ליום כיפור, וכן, גם סוכה. מהיכן תהיה לנו סוכה בסרביה, מדינה שבה אנו לא מכירים איש, לא מדברים את שפתה, ולא יודעים את חוקותיה והליכותיה?
כיום, במבט לאחור, אני חושב: מה היה הלחץ מהסוכה? סך הכל מדובר בסוכה, הולכים למסגר ומזמינים סוכה. אבל אז, לפני שהגענו, כמה לחץ היה סביב הסוכה: איך נמצא מסגר, איך נסביר לו מה זה סוכה, איך נסחב את הסוכה? ומה נשאר לעשות? החלטנו שאין ברירה וצריך לסחוב סוכה מהארץ. לא כל כך פשוט למצוא סוכה מוכנה להרכבה באמצע הקיץ בישראל. מי בכלל חושב בזמן זה על סוכה, כשיש עוד כמה חודשים עד החג. אך לאחר אין ספור טלפונים לסוכנים, מצאנו חנות בנתניה שהסכימה למכור לנו סוכת נחלים קטנה.
קטנה, רק קטנה – הרי אין לנו בכלל היכן להציב את הסוכה. בדירה הקטנה ששכרנו לנו לפני כחודש בבלגרד, בעת ביקורנו הראשון שם, אין מרפסת לסוכה וגם חצר אין, אז היכן נמקם את סוכתנו? נו טוב, החלטנו שכשנגיע לזה כבר נעבור את זה. אבל כעת, לפני שקונים, חייבים לקחת בחשבון שאולי כלל לא יהיה לנו מקום לסוכה וניאלץ להציב את הסוכה על רכב מסחרי פתוח או על משאית, ולכן עדיף שהסוכה תהיה קטנה כמה שיותר. וגם הרי כלל לא פשוט לסחוב כך ברזלים כה גדולים למטוס, סתם כך באמצע החיים, ולכן הוחלט לקחת כמובן רק את הסוכה הקטנה ביותר.
פרק ראשון: ברזלים מתעופפים
ברזלי הסוכה הצליחו איכשהו להיכנס לרכב, ובחסדי שמיים הצלחנו לשכנע את הפקידה בנמל תעופה להעביר את הברזלים, חרף היותם מטען חורג ביותר עם עודף משקל. אבל עדיין, איך אפשר להצליח באמצע הלילה בשדה תעופה של בלגרד לסחוב 2 עגלות מלאות מזוודות, ובנוסף לכך להצליח לבד לסחוב אינסוף ברזלים כה ארוכים? אבל כך זה היה. כשבכל אחת מידיי עגלה אחרת ומעליהם שרועים ברזלים שכל רגע נופלים לרצפה, אנו מתקדמים פסיעה אחר פסיעה אל עבר היציאה מנמל התעופה. מבטם של אנשי המכס בבלגרד ספק חששן ספק מרחם: מי זה הזוג המוזר הזה שנסחב באמצע הלילה עם תינוק בעגלה וברזלים מתפזרים לכל עבר?
ברוכים הבאים לסחיבות, וללוגיסטיקה האין סופית של שינוע אוכל כשר ודברי יהדות, שתלווה אותנו לכל אורך שליחותנו.
פרק שני: רק לא 'פוליצייה'
חג הסוכות מתקרב. עברנו כבר את ראש השנה ויום כיפור, ומקום לסוכה – אין. שום ברירה, שום רעיון. לחול המועד אכן תכננו להרכיב את הסוכה על משאית וקיווינו שתהיה לנו סוכה ניידת, אך מה נעשה במהלך החג והשבת? לא אפשרי שמשאית תעמוד כל ה'מעת-לעת' באמצע רחוב מרכזי בעיר בירה. אך ראו זה פלא, הזדמנות מצוינת נפלה בחלקנו. לשכנתנו, בחורה ישראלית המתגוררת בהשגחה פרטית ברחוב שלנו בבלגרד, יש חניה פרטית בחצר הבניין בו היא מתגוררת. מה שמחנו כשהיא סיפרה לנו שלרגל חג הסוכות היא תיסע לארץ ישראל לחגוג עם משפחתה וממילא היא לא זקוקה למקום החניה שלה והיא מציבה אותו לרשותנו, לרשות סוכתנו הקטנה שכמובן תיכנס היטב בתוך גבולות החניה של הרכב. כמה שמחנו על הפתרון המושלם: הנה מצאנו היכן להציב את הסוכה, במקום פרטי, במרחק 2 דקות הליכה מביתנו.
אך בכל זאת, מאחר ומדובר בחנייה ציבורית של כל דיירי הבניין וכדי לא למשוך תשומת לב יתר על המידה, החלטנו לבנות את הסוכה כשעה לפני התקדש החג. הרי מדובר בסוכת נחלים – 10 דקות והיא תיבנה על תילה. וכך, כשעה לפני כניסת החג אני פוסע ברחוב בלב מלא שמחה כששוב על כתפיי ברזלים ארוכים ועל גבי מבטים מוזרים. חיש מהר פרקתי את הברזלים על הרצפה, והתחלתי לבנות את הסוכה, לשלב ברזל על ברזל ולמתוח את הבד סביב. רק לדבר אחד לא שמתי לב תוך כדי שאני מרוכז בעבודה: מכל עבר ומכל החלונות עומדים שכנים המומים שלא מבינים מי זה התימהוני שהחליט באמצע היום לבנות מאחז באמצע מגרש החנייה שלהם. לא הבחנתי בהם עד שהתחילו הצעקות לעברי, והבנתי שאני באמצע הצגה. מילה מדבריהם לא הבנתי. רק מילה אחת מפחידה מאד באותו רגע, הבנתי היטב: "פוליצייה" (משטרה). הבנתי שהם הולכים להזמין משטרה.
בדחילו ורחימו חיפשתי מבין כל הראשים הרכונים לעברי מישהו דובר אנגלית שיוכל להבין אותי ולהסביר לשאר השכנים הזועמים מה כוונתי. והנה, מצאתי איש דובר אנגלית. הסברתי לו שזו חנייה פרטית ששייכת למכרה שלנו שנתנה לנו אישור להשתמש בה לצורך ה"מבנה הזמני" שהוא בכלל מטעמי דת לרגל חג, אך זה לא עניין את השכנים שהשיבו שעם כל הכבוד לאישור שקיבלתי מבעלת החנייה, זהו מקום שמיועד רק לחנייה של רכב ולא להקמת מאחזים בלתי חוקיים כך, באמצע החיים. הם בדמיונם כבר ראו אותי הולך לישון ולהתגורר באוהל הזה לשארית חיי, וזה הדבר האחרון שהיה חסר להם, לאנשים השלווים שלמודים היטב בהקמת אוהלים שכאלה על ידי הצוענים המקומיים.
ואז, לאחר שכבר הוזמנה המשטרה והיא עשתה את דרכה אליי, לא נותרה לי ברירה ומיד פירקתי את הסוכה. הרי מה יש לי להסביר לשוטרים סרבים שאינם דוברי אנגלית על הסוכה ועל החנייה?
פרק שלישי: ולא צמא למים
עוד רגע החג ואני לא מתכוון להעביר אותו בתחנת המשטרה. חיש מהר התקפלתי משם ורצתי עם ברזליי מיד לעבר ביתנו. עוד רגע החג, אשתי כבר מדליקה נרות, וסוכה – אין. נחמה אחת הייתה לנו, שמדובר ביום טוב ולא בשבת. כך שלפחות נוכל לקחת עמנו מעט אוכל וללכת חצי שעה הליכה עד לבניין הקהילה היהודית של בלגרד, שם יש סוכה קטנה בה נוכל לסעוד את נפשנו יחד עם אורחינו במהלך סעודות החג. לא פשוט למי שנוהג שלא לשתות אפילו מים מחוץ לסוכה להתנהל בצורה כזו, אך מה אומר? שמחת חג אמתית הייתה לנו. בלי סוכה, חצי שעה הליכה עבור כוס מים, אבל מה יגבר על לב מלא שמחה שדבק כל כך בשליחות ובמטרה לשמה באנו.
ברוכים הבאים לסרביה, מדינה זרה וביורוקרטית שלא ממש מתרגשת מסוכה.
פרק רביעי: על נטילת לימון
יום טוב ראשון של סוכות. אני צועד לקראת בית הכנסת המקומי של הקהילה היהודית, פעם ראשונה שלי בקהילה בחג הסוכות.
תודה לא-ל, ידיד טוב שהגיע לפני החג סחב עבורנו את ארבעת המינים, וכעת נוכל לברך על נטילת לולב ולזכות את שאר היהודים במצווה החשובה של נטילת ארבעת המינים.
בבואי לבית הכנסת, הוצאתי מהר את האתרוג ואת הלולב, והתחלתי לזכות את הבאים במצווה, כשהם חוזרים אחריי מילה במילה על הברכה.
מבין המתפללים ניגש אלי יוסף, מבוגר שפוקד את בית הכנסת עשרות שנים, יהודי יקר ששרד את השואה הנוראית של יוגוסלביה. יוסף מתבונן בסקרנות רבה באתרוג, ובסופה של ההתבוננות הוא פונה אליי ושואל: מה זה, זה לימון, כן? ואז נופל לי האסימון, איזו עבודה יש לפנינו. אם הזקנים לא זוכרים אתרוג מה הוא, איך נצליח להסביר לנכדיהם מה מסמלים ארבעת המינים?
פרק חמישי: על הדבש ועל העוקץ
זוכרים שציינתי את הסוכה הניידת על הרכב המסחרי? הנה אספר לכם את סיפורה המרתק של סוכה זו, בשנה הראשונה בבלגרד:
מנהג נפוץ בקרב שלוחי חב"ד ברחבי העולם להתקין סוכות על רכבים, מה שמכונה סוכה ניידת. כך יש אפשרות לזכות המונים בנטילת לולב תחת הסוכה, וכן לזכותם בברכת 'לישב בסוכה' על ידי טעימת מזונות ואמירת לחיים. גם בבלגרד תכננו מזה זמן רב לארגן 'סוכה ניידת' על מנת לזכות את הרבים, וכן להרוויח על הדרך סוכה לעצמנו במהלך חול המועד. סוכה מוכנה הייתה לנו, ורק היה צריך למצוא נהג עם רכב מתאים שנוכל להעמיס עליו את הסוכה.
אבל אנחנו חדשים בבלגרד, חדשים לגמרי, ואיך נשיג אדם בעל רכב מסחרי שיסכים לעבוד עבורנו במשך כמה ימים וייסע עם סוכה ברחבי העיר? בעודנו מנסים לאתר אדם שכזה, נסענו ערב חג הסוכות עם נהג מונית שעצרנו באמצע העיר. תוך כדי נסיעה עם הנהג, מתברר שהנהג הוא דובר אנגלית חביב ביותר, שמציע לנו עזרה בכל אשר נרצה, בכל הקשור לנסיעות ותחבורה. מיד קפצנו על המציאה ופנינו אליו: אולי תוכל להשיג רכב מסחרי פתוח שנוכל לשים עליו את סוכתנו? "בוודאי", ענה הנהג הנחמד ששמו פג'ה, ומיד סיכמנו כי הוא יסור לביתנו על מנת לתאם ולסכם את כל פרויקט הסוכה הניידת הראשונה בהיסטוריה של סרביה.
בשעה היעודה מיודענו פג'ה הגיע לביתנו, וישב עמנו לשיחה עבודה רצינית. מר פג'ה סיכם עמנו שהוא ישכור במיוחד רכב מתאים, והוא ינהג עבורנו בכל ימי חול המועד. מר פג'ה הוסיף ואמר כי עלות שכירת הרכב תעלה 150 יורו, ומאחר ומדובר בדמי שכירות מוזלים ביותר, כי הרי הוא שוכר את הרכב מחבר שלו, לכן עלינו להעביר את התשלום עבור הרכב כעת לפני החג, ואילו את התשלום עבור טרחתו נשלם לו לאחר סיום העבודה. מסרנו לפג'ה את הסכום המוסכם של 150 יורו, ופג'ה ברוב נדיבותו העניק במתנה עשרה יורו לבננו התינוק כדי שנקנה לו שוקולד. סיכמנו עימו שנפגש ביום א' של חול המועד בשעה שמונה בבוקר, בפתח ביתנו.
חול המועד הגיע, והנני עומד מוכן ומזומן שוב עם הברזלים של הסוכה בפתח הבית וממתין לנהג עם הרכב הנכסף. אך כמה מפליא, הרכב מתבושש מלהגיע. כעבור דקות ארוכות של המתנה הרמתי טלפון לנהג לשאול היכן הוא. הנהג היקר התנצל על האיחור ואמר שהוא תקוע בפקק קצר ושהוא תיכף מגיע. תשובה זו הגיעה ממנו בכל חצי שעה נוספת שחייגתי אליו להתעניין מתי הוא מגיע. כשכבר עבר רוב היום ואחר הצהריים כבר הגיע, הבנו סופית שהפקק הוא לא כל קצר ופג'ה הוא לא כל כך ישר. כפי שאתם מבינים, פג'ה עד היום לא הגיע, וגם הכסף עבור שכירות הרכב לא הוחזר מעולם. כשלוחים תמימים וצעירים שזה עתה התחילו את שליחותם בעולם האמתי, היה זה שוק רציני לגלות שכך אפשר לרמות לאור יום אנשים תמימים שכל רצונם היה לארגן סוכה ניידת. היה זה שיעור חשוב בשבילנו להמשך השליחות, לדעת להיזהר מפני מקרים דומים שצצים בכל יום שני.
לאחר שכמעט יום שלם נשרף בהמתנה לפג'ה הנהג, התחלנו מהר לארגן רכב אלטרנטיבי. מכר יהודי מצא לנו באחד העיתונים רכב גרירה שהסכים לגרור מעליו את סוכתנו למשך ימי חול המועד. היה זה מחזה מיוחד במינו שעורר התעניינות רבה בקרב כל יהודי בלגרד ואף מאלה שאינם יהודים. מכתובת לכתובת עברנו וזיכינו יהודי ועוד יהודי במצוות החג, כשלכולם הייתה זו הפעם הראשונה בחייהם.
פרק שישי: סוכה באמצע בלגרד
בליל שמחת תורה, תוך כדי הריקודים עם ספרי התורה, הגיעה לבית הכנסת אישה יהודייה שחיפשה אותי.
לאחר שהציגה את עצמה, סיפרה שזה שנים רבות שהיא לא דרכה בבית הכנסת, והיא הגיעה עכשיו במיוחד כי היא יארה לעצמה שכאן היא תמצא אותי. היא סיפרה לי בהתרגשות גדולה וכשדמעות בעיניה שלפני כמה ימים, בעודה הולכת ברחוב, היא הבחינה להפתעתה בסוכה שניצבת על רכב באמצע העיר, והיא הייתה המומה לגמרי, "סוכה באמצע בלגרד"? מעולם היא לא האמינה שיבוא יום והיא תראה סוכה ברחובה של עיר.
היא אמרה שזה עידן חדש בבלגרד, והיא שמחה מאד לבואנו למדינה. מני אז אותה אישה יהודייה מגיעה באופן קבוע לבית הכנסת ולכל הפעילויות שלנו, ואף זכתה שבתה היחידה, תתחתן בעוד כמה חודשים בארץ ישראל עם בחור שומר תורה ומצוות.
פרק שביעי: אשרינו שזכינו
מי שייקלע בחג הסוכות השנה לבית חב"ד בבלגרד, ימצא סוכה ענקית ויפהפייה שמוקמת בחצר הגדולה של בית חב"ד, כשבכל ערב יסעדו בה עשרות יהודים. סיפור הסוכות הראשון בבלגרד, כמוהו כסיפור כל שליחותנו. דרך שתחילתה מלאה קשיים וללא כל עזרה מאחרים אך מלאה אופטימיות ושמחה, ובהמשכה הצלחה גדולה תוך כדי עזרה ושיתוף פעולה מלא מיהודים רבים שנרתמו למפעל השליחות שלנו. הבית-חב"ד שלנו שוכן בבית גדול בו ניתן פועל בית-כנסת פעיל, גן ילדים יהודי, בית ספר אחר הצהריים, מטבח כשר המספק בין השאר סעודות שבת לעשרות אורחים, ופעולות שונות ומגוונות במהלך החגים. כשלוחי חב"ד לסרביה, אנו דואגים לכל עשר הקהילות היהודיות הפזורות בסרביה. אנו דואגים לכל הקהילות היהודיות אצלנו בסרביה למצות בפסח ולתפילות בימים הנוראים, וכן גם לעזרה סוציאלית, לתרופות, למכשירי שמיעה למבוגרים, ולמצרכי מזון.
זכינו ויהודים רבים התקרבו ליהדות בזמן הקצר של שליחתנו, ורבים מהם עלו לארץ ישראל, אך לעולם לא נשכח את אותו חג הסוכות, הסוכות הראשון שלנו בסרביה.
