שמחת תורה הוא חג מאוד מורכב בעל קוטביות. למי שלא מכיר את רזי החג זוהו חג יבש מאד. כמה סיבובים עם הספר תורה מסביב לבימה תוך כדי מלמול פסוקים ותפילות שונות. ארוחת חג שגרתית וזהו. לעומת זאת מי שמבין את משמעות החג הפנימית והאמתית, זהו היום הכי שמח בשנה. ביום זה סרים הרבה הגבלות. אנשים לוקחים 'לחיים' ברחבות, יושבים איש עם רעהו בקידוש רב משתתפים בבית הכנסת, מתוך דברי התעוררות פנימיים ולבביים ומתוך אהבת רעים חזקה.
מי שזכה להיות במחיצת הרבי בחגי תשרי חווה זאת בצורה מאוד מודגשת ודרמטית. במהלך כל חגי החודש הייתה שם כמובן התעלות ורוממות עילאית, אך ללא ספק ההוויה של חג שמחת תורה שיא השיאים ואירוע פסגה. הייתה בה חוויות רוחנית מסעירה של שמחה עצומה ללא הגבלות כלל. תשאלו פעם את מי שהיה ..
מהו סודו של יום זה?
בתורה ישנם שני רבדים כללים. הפרטים וההלכות המסודרות עד לרמת הפעולות המרכיבות את כל ה24/7 שלנו. אך בנוסף ובעיקר ישנו הכלל הנמצא ושייך למהות התורה.
התורה עצמה מליאה בדברי חכמה המבארים את האופן הנכון בקיום המעשי של המצוות: מתי המצווה כתיקונה ויצא ידי חובה המקיימה, או שחסרים פרטים. וכן בתחומים נוספים, שבין אדם למקום ושבן אדם לחברו.
בכל השנה אנו מתעסקים בעיקר בחכמה הנמצאת בפרטי הלימוד. בשמחת תורה אנו נוגעים בתורה ברובד אחר לגמרי.
התורה במהותה היא אור אלוקי אין סופי שהבורא עטף אותו במעטפת של הבנה ושכל, כדי שהאדם הגשמי יוכל להכיל אותה ודרכה להתחבר אל האין סוף.
במונחים של פיזיקה ניתן לדמות זאת, שיש את החומר הגשמי הנראה בעיננו ונרגש בידינו ,ויש את האנרגיות המופשטות והדקות המרכיבות אותו, שלעיתים הן כמעט על גבול האין והרוחניות.
כך התורה. היא אמנם נתפסת במוחנו הגשמי, אך שרשה ומקורה הוא מורכב מהאין סוף עצמו. בשמחת תורה מתגלית הנקודה העצמית שבתורה שלמעלה מהפרטים של השגה ושכל.
התגלות זו גוררת שמחה והתקשרות עצומה בינינו לבין הקדושה האלוקית האין סופית, המונחת ומקודדת בד.נ.א של התורה הגלויה. זו הסיבה שאנו ביום זה לא עסוקים כל כך בלימוד של התורה, אלא בריקוד עם ספרי התורה כשהם סגורים. אנו שמחים עם העצם של התורה.
בדיוק כמו אבא ואמא השמחים וקשורים בצורה שלא תתואר במהותו של הבן. יש זמנים שהם מדברים איתו ומלמדים אותו. ויש זמנים בהם הם מנשקים ומחבקים אותו. בזמני אהבה גלויה אלו הם לא מתחברים עם חיצוניות הבן הבאה לידי גילוי בכוחות וכשרונות פרטיים ומסויימים. בשעות יפות אלו מתגלה האהבה והקשר העצמי שלהם עם ילדיהם שהם מדמם ובשרם.
כך בכל השנה אנו עסוקים בהבנת התורה באופן של חיפוש והבנת ההיגיון, הראציונל והמשמעות של הדברים שהיא מלמדת אותנו ,בשמחת תורה אנו עושים 'קאט' ופונים להתחבר אל נשמתה האלוקית של התורה .אנו חשים שהתורה היא לא רק חכמה נפלאה אלא 'היא חיינו ואורך ימינו', היא כל מציאותנו מבלעדה אין לחיינו כל משמעות. היא זו שמביאה את הבורא אל חיינו היומיומיים.
כשתובנה זו ממלאת את תודעת האדם, כתוצאה ישירה מכך אנו דבקים בה בשמחה עצומה ,שפורצת את כל ההגבלות עד שבאה לידי ביטוי אפילו ברגליים הרוקדות ומקפצות לכבוד התורה.
לחיים!
