ברקע התנגן הניגון לי"ב-י"ג תמוז. עשרות ידיים היו מושטות אל-על, מחזיקות בכוסית קטנה של יין. עיני כולם נשואות אל השולחן שבמרכז הזאל הגדול, מביטות בריכוז בדמותו של הרבי שהשיב למרימי הכוסיות תוך שהוא מהנהן בראשו הקדוש – 'לחיים', 'לחיים'..
וכפי שהיה נהוג אז, אל מקומו של הרבי ניגש אחד השלוחים ולצידו 'מקורב' המסייע לפעולות השליחות. הרבי בירכו ובד-בבד גם תבע ממנו – אין להסתפק בקיים, יש להוסיף עוד ועוד..
בידו של ה'מקורב' מר ג'רי טננבאום אחוזה הייתה גם-כן כוסית, אותה הניף למולו של הרבי בסיום שיחתם תוך שהוא מכריז – 'לחיים'!
ושוב, הרבי פונה אל הקהל ומהנהן בראשו לעבר החסידים המחזיקים בכוסות היין הקטנות.
אך הנה, מבטו של הרבי מתרכז בצלם העומד מאחורי המצלמה. הוא מסמן בידו הקדושה כמורה – אמור לחיים, וכדי לבאר למי הוא מכוון הוא גם מורה באצבעו – על הצלם.
