ממחאת הקוטג' ועד מחאת המילקי, טרנד ה'כמה רע פה' הולך וצובר תאוצה בשנים האחרונות באדיבות התקשורת הישראלית. אם מסיבות אידיאולוגיות ואם מדאגה כנה לאזרחי ישראל המתקשים לגמור את החודש, התחושה היא כי תרבות הקיטורים תפסה מקום נכבד בשיח הישראלי.
האמת היא, שהנרגנות והנטייה להלין על מר גורלנו קבל עם ועולם עתיקות אולי כימי האנושות. מאז ועד היום ישנם כאלו שנהנים לתת פומבי לצרותיהם ולשתף בהן את הסביבה. נסו להיזכר כמה פעמים הפכו שיחות סלון פשוטות לתחרות סמויה של 'מי סובל יותר'.
את הסיבות הפסיכולוגיות לכך נשאיר למומחים למדעי ההתנהגות. אולם הפרדוקס המדהים בתופעת הקבילות הוא, שלרוב אין קשר אמיתי בין המציאות לכמות התלונות. אדרבה, לעיתים קרובות נדמה כי מדד ההתלוננות עובד בהיגיון הפוך וככל שהאפשרויות גדלות יותר, כך גוברות הטרוניות.
בכי לחינם – בכי לדורות
השבת נקרא על חטא המרגלים – הפעם הראשונה בה נענש עם ישראל על נרגנות ובכייה לחינם. שנה וקצת לאחר שחוו בני ישראל את ההתגלות האלוקית ביציאת מצרים, קריעת ים סוף ומתן תורה, ופחות משנה לאחר שמשה הביא את הקדוש-ברוך-הוא לסלוח לעמו על חטא העגל – הם שוב הם מתלוננים, מתאוננים ובוכים על שרוצים להכניסם לארץ ישראל.
חז"ל אומרים כי אפילו משה, סנגורם הבלתי נלאה של ישראל, התקשה להגן עליהם לאחר חטא המרגלים. כפיות הטובה של עם ישראל הייתה כה בוטה שהוא לא הצליח למצוא לה שום הבנה.
התוצאה הייתה טראגית. השם הפך את הבכי למוצדק. הדור כולו נענש ונמנעה ממנו הכניסה לארץ ישראל. הם נשארו לבלות ארבעים שנה במדבר 'עד תום כל הדור' ורק הדור השני ליוצאי מצרים זכה לרשת את הארץ.
פרשת המרגלים היא חמורה במיוחד, משום שבהרגל לרטון טמונה לא רק מידה של כפיות טובה אלא גם כפירה מסוימת בבורא עולם. האמונה שבורא עולם הוא תכלית הטוב היא מיסודות היהדות וכאשר אנו מגיבים בסדרת תלונות בזמן שדברים לא מסתדרים כפי רצוננו או תקוותינו, הרי שיש בכך משום ערעור על האמונה ש'כל מה שעושה השם – הכול לטובה'.
תלוי בנקודת המבט
פרשת המרגלים מלמדת אותנו לקח חשוב מאוד. אנחנו מוקפים בכל טוב מידו המלאה של השם. חז"ל אומרים "איזהו עשיר השמח בחלקו". העושר והאושר האמיתיים תלויים בנקודת המבט שלנו על החיים. כולנו חווים רגעי משבר וצער לצד רגעי שמחה ואושר, במינונים שונים. אין זה אומר כי אסור להתאבל או לזעוק את כאבינו כשצריך, אולם בסופו של יום הכול שאלה של התמקדות. כאשר אדם ממוקד כל העת ברגעים הכואבים של החיים, הוא רואה בחייו ערימה של קשיים ואסונות. לעומת זאת, כאשר אדם מתמקד בחלקים השמחים, הוא מבחין בכך שלמרות הכול מלאים חייו בנקודות אור ושמחה.
מידי פעם עולים לכותרות אנשים ונשים שהחיים 'התאכזרו' אליהם. כאלו שחוו אובדן נורא או אסונות כבדים ולמרות זאת הם בחרו לאסוף את השברים ולהסתער על החיים מתוך התמקדות בטוב שבהם. האנשים הללו הם אלו שחיים את 'החיים הטובים' באמת ומהווים השראה למיליוני בני אדם בעולם.
חיים של גאולה
בגאולה השלמה נאמר: 'אודך השם כי אנפת בי'. נודה להשם על כל צרות הגלות. הסבל והצרות שעברנו בגלות יקבלו פתאום משמעות חיובית והטוב שבהם יתגלה. אולם בינתיים, הבה נסגל לעצמינו חיים גאולתיים. נחשוב חיובי, נתמקד בחלקים השמחים של החיים ונודה להשם על מיליוני מתנות קטנות מהן צרופים חיינו.
אדיבות: הגאולה מעניין ועכשווי – שבועון לחשיבה ומודעות בעידן הגאולה.
