העת הזאת מאופיינת בגעגועים למנהיגות אמיתית. העם כבר שבע ממה שמכונה 'מנהיגות הסקרים' – קברניטים המתאימים את דעותיהם ועמדותיהם לאופנות מתחלפות.
הפוליטיקה מעולם לא הייתה סמל היושר והאידאלים הצרופים, ובכל-זאת הייתה תחושה שבתוך המניעים האישיים יש גם עקרונות, אמונות וערכים. בשנים האחרונות דומה שכבר לא נותר דבר מכל אלה. הכול פוליטי, אישי, אינטרסנטי. אידאולוגיה הייתה למילה גסה כמעט.
נקודת תפר
הציבור נותר למעשה בלי תקווה של ממש. אנו חיים בדור רדוד, נטול מנהיגים, נעדר חזון. יש רק דרך אחת להתעודד ולהתמלא תקווה – כאשר מבינים שהמציאות הנוכחית אינה אלא הוואקום שאליו אמור לפרוץ אור הגאולה.
המנהיגים נעלמו כדי שנדע להוקיר ולהעריך את מנהיגותו של המשיח. החזון גווע כדי שנתאחד סביב חזון האמת של הגאולה. הרדידות השתלטה כדי שנימשך כמגנט אל האור הנבואי שיאיר עלינו בבוא הגואל.
אנחנו חיים בנקודת התפר שבין הגלות לגאולה. המבנה הרוחני שהיינו רגילים אליו בתקופת הגלות נהרס, ועדיין לא קם המבנה החדש של הגאולה. נשארנו בחלל ריק. אך אין זה אלא שלב מעבר בדרך אל הגאולה.
בדור היתום הזה זכינו לראות דמות של מנהיגות אמיתית. הרבי מליובאוויטש מעולם לא קבע את דרכו על-פי רצון הציבור. הוא הביע את עמדת התורה והיהדות גם כשהציבור לא רצה להטות אוזן. הוא פילס נתיבים גם כשאמרו לו שלא יהיה אפשר לעבור בהם. הוא הנהיג והוביל ליעדים הנכונים, גם כשהדבר היה מאוד לא-פופולרי. בזה מבחנו של מנהיג אמת.
הרבי מעולם לא חשב במונחים כיתתיים וקהילתיים. לנגד עיניו עמד כלל ישראל. מדהים לגלות עד היכן הגיעה דאגתו של הרבי. יהודים מחוגים מגוּונים מספרים על המעורבות והאכפתיות שלו, ועל מה שפעל למענם, לעיתים אפילו בלי ידיעתם.
הרבי לימד אותנו להביט על כל יהודי כעל אח אהוב, בלי מחיצות. גם היהודי שלמראית עין התרחק מערכי היהדות, יש בו נשמה יהודית יקרה. האבק שמכסה עליה אינו צריך לבלבל אותנו. תחת המעטה החיצוני טמון יהלום יקר.
להודות ולהתחזק
בימים האלה, שבהם גוברים המתחים בין חלקי העם, חשוב להעמיד לנגד עינינו את דמותו הקורנת של הרבי, השופעת אהבה אין קץ לכל אדם מישראל. כל מי שפגש את הרבי או שמע את דבריו, חש את האהבה המפעמת בליבו לכל יהודי. מעולם לא יצא מפיו ביטוי מזלזל או פוגעני כלפי יהודי. כל דמותו שופעת אור, אהבה ולימוד זכות. לכן גם הצליח להאהיב את התורה והמצוות על מיליוני יהודים בעולם.
ראוי לנו להודות לבורא העולם על ששתל בתוכנו נשמה כבירה זו. י"א בניסן, יום הולדתו של הרבי, הוא יום להגברת אהבת ישראל, להפצת היהדות, לזיכוי הרבים במצוות, ובעיקר להתחזקות במשאת נפשו העיקרית של הרבי – ציפייה לגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח צדקנו.
