בפרשת נח מסופר באריכות כל עניין המבול שמחה את כל היקום במשך 40 יום.המבול לא היה רק עונש על החטאים הרבים שנעשו לפני כן ע"י אנשי הדור.היה בכך גם מימד של טהרה. 40 היום מסמלים את 40 סאה שהם השיעור המינימלי של מקווה כשר. בהיבט הזה המבול לא היה רק ענין של חורבן אלא במידה מסויימת אדרבה בנין גדול. לאחר המבול העולם היה עולם חדש אחר נעלה יותר זך וטהור יותר. כאדם שטבל במקווה טהרה שמעמדו משתדרג למצב של טהרה נעלית.
המסר מכך:
לכל אדם בעולם יש חיים דינמיים ולעיתים אף משברים ותהפוכות.
התפיסה הרגילה היא שכיש משבר תוהו ובוהו זה לא סיבה למסיבה, זה לא הזמן שהזוגיות והחינוך נמצאים במומנטום של צמיחה. זהו זמן שאדם בקושי מסתדר עם עצמו ואתגריו הוא. זה לא בדיוק הזמן שהוא יכול יותר להכיל את בני ביתו והגיע איתם לרמת תקשורת גבוהה יותר. כך ניתן לחשוב.
המבול מלמדנו שלעיתים דווקא מצבים של בלגן קשיים ואי סדר בסופו של דבר יכולים לקדם אותנו.אם רק נבין שיש בהם פוטנציאל של אפשרות ליצור דברים מחדש ובמבט שונה.יש כאן חלון הזדמנויות.הקשיים והלחצים של החיים מזככים אותנו מורידים מאיתנו את הגסות וזחיחות הדעת. וזה דווקא מקפצה להיות טובים יותר פחות אגואיסטיים וממילא מכילים יותר ומבינים יותר את הצד השני.
הלחץ והחצנת התסכול הפנימי אל הסובבים אותנו, היא מתכון בטוח להרוס כל מערכת יחסים בן של זוגיות והן של חינוך. אך יש גם אפשרות אחרת. לתעל את השבר ל'שיבר', לחשב מסלול מחדש איך ההתנהלות שלי יכולה להיות עדינה רוחנית ומתחשבת יותר
