בהרבה מקהילות ישראל נוהגים שלא לספר את שערות ראשו של התינוק עד מלאות לו שלוש שנים. ביום ההולדת השלישי עורכים טקס מיוחד ובו מספרים את הילד ומשאירים לו לראשונה את פאות הראש.
העדות הראשונה למנהג זה מובאת באחד מספריו של ר' חיים ויטאל, תלמידו של האר"י ז"ל, המעיד על רבו שהלך בל"ג בעומר אל קברי ר' שמעון בר יוחאי ובנו ר' אלעזר הקבורים במירון ועשה שם משתה ושמחה וסיפר את בנו הקטן.
הטעם לשמחה ביום זה כי כאמור אז משאירים לראשונה לילד את פאות הראש לקיים מה שנאמר: "ולא תקיפו פאת ראשכם". בכך אנו מבדילים את עצמנו מהגויים אשר היו מקפידים לספר את שערם בשוה, ללא פאות, כדי להדמות לפסליהם ואליליהם שהיו כמובן ללא שערות כלל.
ביום זה מתחילה למעשה תקופה חדשה בחיי הילד בהגיעו לגיל חינוך. נוהגים להרגיל אותו מיום זה בלבישת ציצית (טלית קטן) ואמירת ברכות השחר, ברכת המזון, קריאת-שמע ולימוד אותיות האל"ף בי"ת.
ישנם מנהגים שונים בדבר גיל התספורת הראשונה, אך המנהג הנפוץ הוא לערוך את התספורת במלאות לילד שלוש שנים שלימות.
יש להקפיד לעשות את התספורת רק אחרי שעברו שלוש שנים תמימות ולא לפני כן, ולכן אם יום ההולדת יוצא בימים שאי אפשר להסתפר, כמו ימי ספירת העומר או שלושת השבועות של בין המצרים, שבתות וחגים או ראש חודש יש לדחות את התספורת עד ליום המתאים.
רבים מדמים מנהג זה לדין ערלה: כשם שלא חותכים את פרי העץ עד שיעברו שלוש שנים, כך לא גוזרים את שערות התינוק עד שימלאו לו שלוש שנים.
יש הנוהגים לערוך את טקס התספורת הראשונה דווקא בבית-הכנסת ולא בבית או באולם. בארץ ישראל התפשט המנהג לנסוע למירון ואם לא מדובר בימים רבים מחכים עד ל"ג בעומר ומקשרים זאת עם יום ההילולא ופטירתו של רשב"י.
יום זה הוא יום סגולה לילד ולהוריו שיזכו לגדלו לתורה לחופה ולמעשים טובים מתוך פרנסה בהרחבה ובמנוחת הדעת בגשמיות וברוחניות.
