ניצב ארצה וראשו בשמים
כולנו ילדים קטנים לעומת נשיא הדור – הרבי. כן, דומים אנו לילד קטן, בשעה שאנו חושבים, מדברים, כותבים על הרבי, על פעולותיו מבצעיו תורתו ועבודתו. אנו מסתכלים על הרבי מבעד למשקפי ה"אני" הכבוד והתאווה, המונחים על אפינו. אנו חושבים על הרבי בשכלנו השקוע רובו ככולו בעניני גשם וחומר. והכיצד אפשרי לאנשים כערכנו להבין אפי' מקצת מן המקצת במהותו של הרבי שהוא כל כולו אלוקי, רוחני, מופשט מתאות ה"יש" ומהרגשת ה"אני" ובטל בתכלית, לה' אלוקיו? כבר אמר הבעל שם טוב: "להבין מדרגת צדיק או חכם יכול רק זה שהגיע לאותו מדרגה"
מאמרים רבים נכתבים בימים אלו אודות הרבי לקראת יו"ד בשבט, יום קבלת נשיאותו. יעריכו את פעולותיו הכבירות החובקות מרחבי תבל לקירוב לב ישראל לאביהם שבשמים, יכתבו על מבצעיו, מוסדותיו, מנהיגותו, מופתיו, גדלותו בתורה ויראה וכו' וכו' לעתים תתגנב בין השיטים ביקורת זו או אחרת. לרוב תהא נובעת ביקורת זו מחוסר ידיעה בעלמא ולעתים תהווה הביקורת תירוץ עבור הכותב על היותו מן העבר השני של המתרס.
לדידי, כשם שאיני מבין איך אפשר לכתוב ביקורת, כך איני מבין כיצד אפשר לכתוב מאמרי הערכה.
נאמר "אם דומה הרב למלאך ה' יבקשו תורה מפיו" (מו"ק יז) האם אפשרי הדבר לכתוב מאמר הערכה על מלאך ה'? האם אפשרי להבין אפס קצהו של מלאך ה'? אם בשמש הגשמית אין יכול האדם להביט, בוודאי שבאור הבוקע מהשמש הרוחנית שבנשיא הדור אי-אפשר להביט.
זה אינו עניין של רמת משכל. גם בעל האי. קיו. הגבוה ביותר בתבל לא יבין את מהותו של הרבי. פרופ' פישל שניאורסון, פסיכולוג נודע, אמר לאחר שיחותיו עם הרבי הקודם – הריי"צ, שאם לא היה רואהו בעיניו לא היה מאמין שקיימת מציאות כזו תחת גלגל השמש. הרבי נמצא בדרגה אחרת, בעולם אחר. עולם שבו אין חוקים גשמיים עולם שבו אין צמצומים והסתרים אין ספקות אין בעיות שם הכל ברור ומחוור. שם רואים את הנסתר. אם הכוזרי מוסיף על ארבע הדרגות שבעולם (דומם, צומח, חי, מדבר) דרגה חמישית: 'ישראל', הרי שהרבי הוא דרגה שישית.
לעולם לא אשכח את מראה פניהם של פרופ' הוכמן שטיין וברנר מנהלי מחלקת הסרטן ל"ע בבית הרפואה "הדסה" (י-ם)
תל השומר והדסה (ת"א), רופאים בעלי שם עולמי. כיצד עמדו הם לאחר הניתוח המסוכן שהרבי הורה לבצעו ואילו הם על פי צילומי הרנטגן ושאר ממצאי הבדיקות סירבו לבצעו. אני זוכר היטב את דמותם, פעורי פה, משתוממים, לא מבינים, כאילו חוזים הם בתופעה מסתורית מעולמות עליונים.
הם לא יחידים אני זוכר פניהם של רבנים, ראשי ישיבות, מנהיגים פוליטיים, אלופי צה"ל, מדענים, רופאים ועוד ועוד היוצאים מחדר היחידות של הרבי. לכולם אותה הבעת אושר כולם הקרינו אור, ופניהם הביעו השתוממות. פליאה. הם התבטלו. כולם כאחד הרגישו שהרבי הוא מאורע יוצא דופן בעולם אדם שניצב ארצה ואילו ראשו בשמים.
מהו רבי?
מהו רבי? ובאיזה תכונות וכשרונות הרבי ניחון? לרבים "רבי" הוא אדם בעל צידקות מופלגת, בעל רוח הקודש מלומד בניסים וכו'. אולם ביאור זה איננו ממצה את כל הענין שהרי אפשרי הדבר שאדם יזכה בכל אותם המעלות מופלאות ואילו בשם רבי לא יכונה.
אחרים מכנים בשם "רבי" אדם שמנהיג קהילת אנשים, אולם גם הסבר זה אינו שלם. וכי רב אינו מנהיג ציבור? וכי ראשי הקהל ופרנסי הקהילה אינם מנהיגי ציבור? ומה בינם לבין ה"רבי"?
מנהיגים רבים בעולמנו.
יש מנהיגים, ולצערינו רבים הם, שהגיעו לעמדתם לאו דווקא בגלל כשרונותיהם הברוכים וכישוריהם המיוחדים, אלא ע"י קשרים בחלונות הגבוהים, אמצעי פירסום, ולעתים גם דחיפות במרפקים. ולעומתם יש מנהיגים, מועטים לצערינו, שכשרונותיהם ומסירותם – הם שהטילו עליהם את המנהיגות.
יש מנהיגים של קבוצה מסוימת או מקום מסוים. מטרתם של המנהיגים היא, כמובן, לשמש את הקבוצה, ולהעלותם על המפה, ומובן מאליו שהחלטותיו ושיקוליו של המנהיג נובעים, רובם ככולם מאינטרסים של הקבוצה. תחום ראייתו בהכרח מצומצם.
יש מנהיגים של הכלל, ואילו הפרט לדידם חלק הוא מן הכלל ואין לו ערך בפני עצמו. ולעומתם יש מנהיגים שעיקר מרצם מופנה אל הפרט. יש מנהיגים שצומחים בין לילה בעת צרה ח"ו או בעת בעיות קשות, הם מתגלים כברק ו"רוכבים" על גל התקופה, ואחרי זמן שוקעת שמשם ושוב אין שומעים מהם מאומה. יש מנהיגים שפועלים כמכבי שרפות בלבד ויש מנהיגים בעלי חזון ומטרה שפועלים בהתמדה כדי להשיג מטרה מסוימת.
הצד השווה שבכל המנהיגים המנויים כאן והדומים להם הוא – שעיקר תפקידם לשמש את הציבור, לכוונו, ולהפנותו לנתיבים הנכונים. לפתור את בעיותיו ולעקוף או לדלג על המכשולים העומדים בפניו. מנהיג תפקידו כנהג (-שורש המילה מנהיג): אחראי להבעת הנוסעים אל מקום חפצם.
רבי – ראש בני ישראל
ישנם הסבורים שזהו גם תפקידו של הרבי. לעזור לחסידיו ולשומעי לקחו בעצות והדרכה, בעניינים רוחניים וגשמיים כאחד. סוברים הם שדומה הרבי לרב המנהיג קהילה ולראש ישיבה המלמד תלמידים.
אולם היהדות אינה גורסת כן.
בספר התניא (פרק ב') מבאר אדמו"ר הזקן: "וכן בכל דור ודור יש ראשי אלפי ישראל שנשמותיהם הם בחינת ראש ומוח לגבי נשמות ההמון…"
נמצאנו למדים שנשיאי ישראל הינם מקור השפע והחיות לנשמות ישראל. ומדויק הלשון שמצינו בתנחומא שהנשיא קרוי "ראש הדור" וכשם שהראש הוא מקור החיות לכל אברי האדם, כך הנשיא הוא מקור החיות לכל ישראל, או בלשון רש"י (חוקת כא, כא.) "שנשיא הדור הוא ככל הדור שהנשיא הוא הכל", וזהו עיקר מהותו של הרבי ראש בני ישראל. מקור החיים ומקור השפע לכל עם ישראל כמו שהיה משה רבינו בדורו.
ובזה טמון עיקר החילוק בין רבי ומנהיג. המנהיג נוצר כדי לשמש את העם וכדי להקל על חיי היום יום. ומכאן שהעיקר הוא המונהג והמנהיג משמשו. בעוד שהרבי ממשיך השפע הוא משמש לעם, כראש לאברים וכי נוצר הראש כדי לשמש את אברי הגוף או שמא אדרבא אברי הגוף נוצרו כדי שיהא אפשר לראש לישם את מחשבותיו ותוכניותיו.
רועה נאמן
ידוע המדרש אודות משה רבינו שרץ אחר הגדי שרץ לשתות מים ולבסוף הרכיבו על כתפיו. ואמר לו ה': "יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם, חייך! אתה תרעה את צאני ישראל". כמה נקודות יש בהתנהגותו של משה: ראשית משה עזב את כל העדר ורץ אחר הגדי, שנית משה לא קרא לגדי או חיכה עד שיחזור חזרה אלא ירד אליו ובחן מה היה חסר לו. שלישית כאשר החזירו, לא נטלו בידו אלא נשאו על כתפו.
כזו היא גם התנהגותו של – "התפשטותא דמשה בכל דור ודור" (=התפשטות "משה בכל דור" – הרבי), ראשית יורד הוא לכל אחד ואחד למדרגתו, הוא אינו מחכה שיגיעו אליו. הוא משפיל עצמו לכל אדם ומעלהו ממטה למעלה.
שנית, הרבי אינו עוסק רק בקו אחד – כלל ישראל. עם כל דאגתו לכלל, הרי תופס אצלו כל פרט ופרט מקום חשוב. מי שזכה להכנס לרבי ליחידות הרגיש כאילו רק לו חיכה הרבי וכל תשומת ליבו נתונה לו. כל היסטוריה של כל יחיד, עם כל מכלול בעיותיו עד הפרטים הקטנים ביותר, גלויים לפני הרבי והוא מתייחס אליהם כאילו כל הגיגיו עוסקים רק בעניין זה.
ושלישית הרבי אינו תומך, הרבי אינו מכוון בעלמא, הרבי מעלה ומרומם. הרבי "נמצא במרומי ההר זורק חבלים למעפילים ומנסים לכבוש את הר החיים. הרבי מושך בתופסי החבלים ומרימם אל-על. הרבי מגלה את המהות של היהודי, את נפשו האלוקית ועל ידי זה הוא מעלהו ומקשרו עם שורשו. ישנם שחפצים לרומם את הארץ לשמים ישנם שחפצים להוריד את השמים לארץ ואילו הרבי מגלה את השמים שבארץ ועושה מן הארץ שמים. המילה נשיא כוללת בתוכה שני עניינים נשיא מלשון מנושא ומרומם. ונשיא מלשון נושא משא. אולם שני הענינים חד הם. הנשיא – הרבי בגלל היותו מרומם ומנושא דווקא הוא יכול להעלות ולרומם ולנשוא על כתפיו את עם ישראל… כמו שנאמר: "גדול" נקרא זה: שיכול להשפיל את עצמו אל השפל ולהגביהו (נאות הדשא).
"ויאמינו בה' ובמשה עבדו"
האמונה ברבי ובנשיא היא האמונה במקור החיים. כתוב על הפסוק "ויאמינו בה' ובמשה עבדו: כל מי שמאמין ברועה נאמן כאילו מאמין במי שאמר והיה העולם.
"צדיק יסוד עולם" נאמר במשלי. בכל דור יש צדיק אחד שהוא יסוד לכל העולם. "יסוד היא" – כפי שמבאר אדמו"ר הזקן – "המדרגה שממשיכה ומשפיעה מן המשפיע אל המקבל". וכשם שעל משה נאמר "אנוכי עומד בין ה' ובניכם" – שהיה ממוצע, המחבר את נשמות ישראל לאביהם שבשמים. כן בכל דור ודור נשיא הדור שהוא כמו משה, – ואין לך דור שאין בו כמשה – שמשפיע וממשיך את כל העניינים בגשמיות וברוחניות.
אם תהית מימיך, מהו סוד הצלחתו הגדולה של הרבי, ובמה כוחו גדול לעומת אנשים אחרים, התבונן היטב בחילוק הגדול בין רבי – ומנהיג – ותהא בידך כל התשובה.
