בהסבריו למנהגים יהודיים שונים וענינים שבמסורת מייחס המהרי"ל את מנהג התשליך לתקופה קדומה ביותר. אנו עורכים תשליך בשעות המאוחרות של אחר הצהרים, ביום הראשון של ראש השנה (אלא אם כן הוא חל להיות בשבת שאז נדחה התשליך ליום השני). הולכים לשפת נהר, אגם או לכל מקוה-מים, אומרים תפילות מסויימות ומנערים את שולי הטלית-הקטן בצורה סמלית, כאילו כדי לנער מהם את החטאים.
עצם המושג "תשליך" בא מהפסוק "ותשליך במצולות ים כל חטאתם", אותו אנו אומרים, בין השאר בטקס של ה"תשליך".
המהרי"ל נותן טעם אחר למנהג. הוא אומר, בעקבות המדרש, כי כאשר אברהם ויצחק בנו היו בדרך לעקידה, להר המוריה, העמיד בדרכם השטן כל מיני הפרעות ועיכובים, כדי שלא יוכלו למלא אחר הצו האלוקי. בין השאר היה עליהם לצלוח נהר שמימיו סוערים. כאשר הגלים איימו להציפם, התפלל אברהם אבינו אל השם וקרא "הצילנו אלקי כי הגיעו מים עד נפש" והם ניצלו מהמים הזידונים. כך, אומר המהרי"ל, שום עיכוב או מניעה לא יניאו אותנו מלמלא את מצוות השם, בנאמנות ובהידור האפשריים. מי שיכול להראות אהבת-השם כאהבת אברהם אבינו, שלא חשך את בנו-יחידו ואת מסירות-נפשו של יצחק שפשט צווארו לשחיטה – יכול להיות בטוח כי חטאותיו "יושלכו" לים.
בימי הביניים האפלים שימש המנהג של "תשליך" לא אחת סיבה ועילה בידי הגויים להאשים את היהודים בהרעלת בארות, מעיינות מים וכו'. לעתים נאלצו רבנים לאסור על בני קהילותיהם לקיים את המנהג העתיק, כדי שלא יסכנו את עצמם ברשעת הגויים הסובבים אותם.
בימינו אלה נערך ה"תשליך" בישראל בפרסום רב וברוב-עם. בתל-אביב יוצאים רבבות יהודים לשפת-הים, אנשים, נשים וטף, ואומרים את הפסוקים הנאמרים ב"תשליך". מחזה מרהיב-עין לראות בראש השנה, בשעות אחר הצהרים, איך שהמונים נוהרים, דרך הרחובות הראשיים של העיר לשפת הים, כדי לקיים את המנהג. הוא הדין בחיפה וערי הארץ האחרות. בירושלים, שאינה סמוכה לים, נוהגים ללכת לבורות מים ולמעין הנובע במוצא, או למעין השילוח, כדי לומר תשליך.
בניו-יורק היהודית היו שנים שההליכה ל"תשליך" היוותה חוייה מיוחדת במינה, כאשר אלפי יהודים חרדים, ליוו את הרבי מליובאוויטש, שהלך מבית מדרשו שב-770 איסטערן פארקוויי, לגן ציבורי קרוב, אשר בו אגם מלאכותי. המון נלהב ליווה את הרבי אל הגן וחזרה ושוטרים מיוחדים היו מופקדים מטעם עיריית ניו-יורק, כדי לשמור בכניסה לגן, מפני הדוחק הגדול. בדרך הלוך וחזור היו החסידים וסתם יהודים הנלוים אליהם שרים שירים חסידיים תוך התרוממות-הרוח כאשר דמותו האצילה של הרבי היתה הולכת לפניהם. בשנים המאוחרות יותר חצבו החסידים בריכה בחצרו של הרבי, כדי לאפשר לו לומר את תפילת "תשליך" במקום קרוב, ובזאת לחסוך את זמנו היקר של האדמו"ר, היודע לנצל כל דקה וכל שנייה לעבודת הקודש.
