מלחמה היא דבר נורא. בני-אדם נהרגים. בתים נהרסים. עסקים קורסים. תכניות משתבשות. אין איש חפץ במלחמה. אבל לפעמים אין ברירה. כאשר אוייב קם עליך להורגך אין לך מנוס אלא לעמוד מולו, ולפעמים גם להשכים להורגו.
אין לקנא במי שנדרש לקבל את ההחלטה הקשה לצאת למלחמה. זו החלטה החורצת את חייהם של בני-אדם. בדרך הטבע, מלחמה גובה מחיר יקר של הרוגים ופצועים, שכול ויתמות. אבל עם החפץ בחיים חייב להיות מסוגל להגן על עצמו, גם במחיר הנורא של המלחמה.
לפני מי להתנצל?!
לכאורה אלה דברים פשוטים ומובנים מאליהם. אלא שנראה כי אנחנו מתקשים להשלים עם העובדה שמלחמה היא דבר כואב ולא ממש נחמד. אנחנו מתעקשים לנהל מלחמות 'נקיות', סטריליות, ומלאות עכבות כאילו-מוסריות. התוצאה היא אחת – התמשכות המלחמה, המשך הסבל, וחמור יותר – אי השגת מטרותיה.
סיפר אחד מחברי הכנסת בממשלה, כי כאשר נתמנה לשגריר ישראל באו"ם הגיע להקפות שמחת-תורה בבית-מדרשו של הרבי מליובאוויטש. במהלך ההקפות אמר לו הרבי: "לעולם אל תתנצל! לפני מי יש לך להתנצל?!", וכאן מנה הרבי שורה של מדינות, שהתנהגות אנושית ומוסרית היא מהן והלאה. וכי אנחנו צריכים לעמוד ולהתנצל לפני מדינות הרשע האלה?!
אתה שומע את ההתנצלויות של נציגי הממשלה וצה"ל על הפגיעה באזרחים, ואינך יודע את נפשך. ראו מי מטיף לנו מוסר. מדינות ערביות שנתנו יד לירי הטילים המתמשך מדי יום ביומו במשך שנים כה רבות לעבר אזרחים, כאשר הם מאחסנים ויורים את הטילים מתוך אוכלוסייה אזרחית. כל זאת תוך המשך שילוח מתאבדים לתוך קניונים ואוטובוסים, שבהם שוהים אזרחים שלווים, נשים ותינוקות.
ההתנצלויות שהיו בעבר מצד חלק מנציגי ישראל הן הגורמות למצב האבסורדי שבו הפושע עומד ומאשים את הקרבן על שהוא מגן על חייו. כאשר ארה"ב נלחמה בעיראק ובאפגניסטאן נהרסו בתים שבתוכם אזרחים כמעט מדי יום ביומו, אבל איש בממשלת ארה"ב לא חשב שצריך להתנצל על כך. זאת מלחמה, ובמלחמה נפגעים אזרחים. רק אצלנו נבהלים ממחיר המלחמה, ולכן אויבינו מנצלים את נקודת התורפה הזאת בציניות הבוטה ביותר.
עד הניצחון
לא צריכה להיות שום מניעה מוסרית להשיב אש במלוא העוצמה לעבר מקום שממנו יורים עלינו. אזרחים צריכים לדעת, שאם הם נותנים כבר שנים מחסה לטרור – הם עלולים להיפגע ממנו. לא אנחנו צריכים להרגיש אשמים על מותם. הם ידעו היטב שהחמאס יורה מחצרותיהם ומאחסן את הטילים בתוך בתיהם. אם נתנו את ידם לכך – ודאי שדמם בראשם, ואם הדבר נעשה שלא לרצונם, היה עליהם להימלט משם ולא ברגע האחרון. כי הדבר הטבעי והמוסרי ביותר הוא שמשיבים אש אל מקורות הירי.
יש להוסיף, שהאוכלוסייה האזרחית אינה תמימה כל-כך. רוב התושבים החזיקו בביתם מצבורי נשק ופתחי מנהרות, ועל כל בית תלוי דגל החמאס. אם הם גאים בו כל-כך ומשתפים פעולה עם תעשיית הטרור, שלא יבואו להזיל דמעות תנין כאשר נגבה מהם המחיר על כך.
יש לתת לממשלה ולצה"ל לסיים את המערכה במלוא הכוח והעוצמה. יש לנקות את כל האזור מזרועות הטרור שהקים החמאס, ולא להניח למחבלים להסתתר מאחורי האזרחים. הם הפושעים והמנוולים, המשתמשים באזרחים כבמגן חי, ולא אנחנו, המגינים על עצמנו מפני הטרור.
דווקא עכשיו, כשהמלחמה מתקרבת לנקודת ההכרעה, חיוני לעמוד איתנים ונחושים להשלים את המלאכה עד הניצחון המלא. זה יהיה הדבר המוסרי ביותר, הצודק ביותר והנכון ביותר.
