על-פי המשפט המסחרי הנהוג בעולם, תאגיד הנקרא 'חברה בע"מ' איננו שותפות רגילה אלא 'אישיות משפטית' עצמאית, נפרדת מאישיותם המשפטית של בעלי המניות, והם אינם חייבים לכסות מכיסם את הפסדיו של גוף זה, גם אם יפשוט רגל.
הפוסקים בדורות האחרונים דנים אם גם על-פי תורה מתייחסים כך לחברה, בשל הבעלות המוגבלת, או שאף-על-פי-כן היא נחשבת בעלות שלמה 'בפועל' לעניינים שונים, מכיוון שהיא כוללת 'שעבוד נכסים' חלקי ללא 'שעבוד הגוף'.
לכן יש דנים למצוא היתר, או ללמד זכות, על בעלי מניות של בנק המלווה ליהודים בריבית (ללא 'היתר עיסקה'), וחברות המחזיקות חמץ בפסח או שאינן מתחשבות בדיני שבת וכשרות. ויש האוסרים רק בעלות על 'מניות-שליטה' (שיש לבעליהן זכות הצבעה בהנהלת החברה). אולם ממכתב הרבי מליובאוויטש ברור, שהוא רואה בכל בעלי המניות שותפים רגילים לכל דבר.
נוסף על כך, בארץ, לאחר התיקון לחוק ניירות-ערך, הנותן למשקיעים זכויות שוות כבעלים לכל דבר ועניין, כל משקיע, קטן כגדול, בקרן מסויימת, נהפך שותף מלא בחברה שהקרן משקיעה בה. המשקיע אף נהנה מרווחים הנובעים מאיסורים אלו. הדברים אמורים גם בהשקעות 'סולידיות', המשקיעות באיגרות-חוב (=הלוואות), שבהן עניין הריבית חמור עוד יותר.
על-כן רצוי להשקיע רק בחברות שיש להן פיקוח רבני מוסמך, המאשר שכל השקעותיהן נעשות רק על-פי ההלכה.
התוכן באדיבות:
צעירי אגודת חב"ד
© כל הזכויות שמורות
