בצוהרי תשעה באב פנה יהודי עיוור לאחד מאומרי הקינות בבית-הכנסת בקוזמיר וביקשו כי יוליכנו לביתו. דחהו האיש באומרו: "עדיין לא סיימתי את אמירת הקינות ואיני יכול לקחתך עכשיו לביתך".
הגיעה שיחתם לאוזני רבי יחזקאל מקוזמיר. קם הצדיק ממקומו, ניגש אל האיש ואמר:
"אמור קינות, אמור. עליך לקונן לא רק על חורבן בית-המקדש, אלא גם על העובדה שאינך מסוגל לגמול חסד ליהודי עיוור, בשעה שהוא זקוק לעזרה".
