ד"ר ליברמן היה לא רק רופא גדול אלא גם ירא שמים וזהיר במצוות קלות כחמורות, בשבת השתדל להימנע מלבקר אצל חולים וכשנאלץ לעשות זאת לא נסע בכרכרה שלו אלא הלך ברגל כשמשרת צעיר, לא יהודי, הולך אתו ונושא את תיקו ובו המכשירים הרפואיים והתרופות. למקרה של צורך במרשמים מיוחדים, היו לד"ר ליברמן פתקים מוכנים וחתומים על ידו וכל מה שעליו היה לעשות, היה לאמור למשרת, שמה של איזו רפואה לכתוב על הפתק. אולם הדבר קרה לעיתים רחוקות ביותר, כי בכל ויטבסק היה ידוע, כי הד"ר ליברמן משתדל, שלא לערוך ביקורי שבת. מסיבה זו קראו לו בשבת רק במקרים דחופים ביותר ורק כאשר המרחק לא היה גדול ואפשר לו הליכה ברגל. במקרים אחרים היו קוראים לרופאים אחרים.
פעם אחת, היה זה בשבת לפני הצהרים, כאשר הד"ר ליברמן בא הביתה מבית הכנסת, אכל סעודת שבת ושכב לנוח קמעה. הוא נרדם ובחלומו ראה יהודי בלתי מוכר לו, בעל הדרת פנים וזקן היורד על פי מידותיו. היהודי אמר לרופא בחלום, כי אין זה נכון מצידו לסרב לבקר חולה בשבת מהסיבה, שהחולה נמצא רחוק וצריך לנסוע, כדי לראותו. יכול להיות – אמר היהודי שבחלום – כי העניין כרוך ב
הרופא התעורר והרהר במה שחלם. דמותו של היהודי שדבר אתו בחלום עשתה עליו רושם חזק, אם כי לא יכול היה להיזכר אם הוא כבר ראה אי פעם בחיים יהודי זה.
לפתע נשמעה נקישה בדלת והמשרתת נכנסה והודיעה כי יהודי מאחד הכפרים הסמוכים בא לראות את הרופא "אמרתי לו שהרופא אינו נוסע בשבת" – סיפרה המשרתת – "אך היהודי תבע במפגיע לדבר עם הרופא".
לנגד עיני הרופא צפה ועלתה התמונה מהחלום והוא אמר לעצמו, שאין הדבר הזה כנראה פשוט כל כך. הוא אמר למשרתת להכניס את היהודי לחדר ההמתנה.
כאשר ד"ר ליברמן שאל לרצונו, סיפר לו היהודי, כי בתו חלתה לפני שבועות מספר והוא שאל בעצת רופאים, אולם הם לא הצליחו למצוא רפואה למחלתה. עתה הורע מצבה והוא בא לבקש את הרופא שיסע אתו לכפר ויראה את הבת החולה. עגלה רתומה לסוסים מחכה לנו בחוץ – הוסיף היהודי.
"בוא ניסע" – אמר ד"ר ליברמן ליהודי, בהיזכרו בדברים ששמע בחלום.
הנסיעה לכפר נמשכה שעות אחדות. מיד בהגיעו בדק ד"ר ליברמן את החולה וקבע כי מצבה רציני. הוא נתן לה תרופות ונשאר במקום לחכות עד הערב. ראשית הוא רצה לראות כיצד משפיעות התרופות שנתן ושנית הוא רצה לנסוע הביתה רק אחרי ההבדלה.
לפני שנסע, נתן הד"ר ליברמן הוראות להורים, כיצד לטפל בביתם החולה וכיצד לנהוג עמה, והבטיח להם לבוא לביקור נוסף בעוד יומיים. כאשר הוא בא לביקור נוסף, הבחין הד"ר ליברמן בשינוי בולט שחל במצבה של החולה. הוא רשם תרופות נוספות, נתן להורים הוראות חדשות והבטיח להם כי בעזרת השם תחלים הבת במהרה.
וכך אכן היה.
זמן קצר לאחר מכן קבל הד"ר ליברמן מברק מלובביץ, בו הוא הוזמן להתייעצות בקשר לחולה רציני. ד"ר ליברמן בא ללובביץ, ביקר אצל החולה וביקש מיד לנסוע חזרה. אולם ברגע האחרון עלה בדעתו, שמאחר שהוא כבר פה בלובביץ, יהיה זה מעניין לבקר אצל הרבי מלובביץ, אשר על אודותיו הוא כבר שמע רבות וידע שאינו רק מנהיגם של חסידי חב"ד, אלא נמנה על גדולי הדור. הוא הלך, אפוא, אל הרבי ששמח לקבלו.
בהיכנסו אל חדרו של הרבי ובראותו יושב ליד השולחן, כשחיוך ידידותי על שפתיו, נעמד הד"ר ליברמן ליד הדלת, כשהוא נבוך לחלוטין. הרבי ביקשו להיכנס ולשבת והרופא התאושש ואט אט נרגע.
לאחר מכן הוא סיפר לרבי על החלום שחלם ועל היהודי שבא אליו בשבת, מיד לאחר שהתעורר משנתו. מה שהביך אותו עתה, בהיכנסו אל הרבי, הייתה ההכרה, כי הדמות שראה בהלומו לא הייתה אחרת, אלא זו של הרבי! הוא רואה את הרבי עכשיו בפעם הראשונה בחייו ומוכן להישבע, כי הייתה זו דמות דיוקנו שהופיע בחלומו.
"באשר לחלום אין אני יודע מאומה" – אמר הרבי – "אולם מה שנוגע לחולה, אני כן יודע. אביה של הנערה בא אלי לבקש עצתי ואני הפניתי אותו אליך".
בצאתו מחדרו של הרבי הקיפו החסידים את הד"ר ליברמן ובקשו לשמוע ממנו מה אמר הרבי. הרופא סיפר להם את כל הסיפור על אודות החלום והנסיעה שבאה בעקבותיו. הוא הוסיף ותיאר את השתוממותו הגדולה כאשר הכיר ברבי את הדמות האצילית שבאה אליו בחלום וכן הוסיף להם את אשר הרבי אמר לו על כך.
הסיפור עשה לו כנפיים בקרב החסידים, ולמרות שלגבי חסידים אין זה בגדר של "חידוש" לשמוע סיפורים על מעשיו המופלאים של הרבי, בכל זאת עורר סיפורו של הד"ר ליברמן התרגשות בקרב כל שומעיו.
