שעת הסעודה השלישית בשבת-קודש. על פני הבעל-שם-טוב נראית מתיחות. הוא מדבר על נשמות הרוצות לעלות לגן-העדן ואין מאפשרים להן… לפתע הוא קם וקורא: "הלוא הוא נולד מהול וראוי להעלותו!".
עם צאת השבת מיהר הבעש"ט להבדיל, לקח כמה מתלמידיו וציווה על העגלון לצאת לדרך. הסוסים שעטו במהירות לעבר יעד עלום. הם חלפו על פני כפרים ועיירות, עד שנכנסו לתוך יער ועצרו ליד אחד העצים.
הבעש"ט מזג כוס יין, בירך עליו בכוונה עצומה ולגם מהכוס. אחר-כך אמר: "לחיים! רבי אברהם בן אברהם, מזל טוב!". את יתרת היין שפך לרגלי העץ.
כאשר שבו מהנסיעה המיוחדת וישבו לסעודת מלווה-מלכה, החל הבעש"ט לספר. "מרדכי היה אברך עדין, בן-תורה, ובעל נשמה גבוהה. הוא נשא אישה יראת-שמים, וקיבל מחמיו חנות בדים. בני-הזוג הסכימו כי האישה, שרה, תעבוד בחנות, בעוד בעלה יעסוק בתורה. מרדכי אכן התמיד בלימודיו ונתעלה מאוד. שרה עבדה קשה בחנות, אך הייתה גאה בבעלה ומאושרת בחייה.
אולם קרובותיה של האישה דיברו על ליבה כי על בעלה להשתתף בעול החנות. לאחר מאמצים רבים נעתר מרדכי, בתנאי שכל הרווחים שיבואו משהייתו בחנות, יֵלכו לצדקה. מאז חילק את זמנו בין החנות ללימודים, והעסקים בחנות נהפכו להרגל קבוע.
יום אחד הופיע בפתח החנות סוחר בדים ידוע, והציע למרדכי עסקה מפתה: הכנת מדים לאנשי צבא במחיר גבוה במיוחד. אך יש לפתור בעיה קטנה: בעת הייצור עליו לשהות בבית-המלאכה שבמוסקווה, ולהשגיח על מדי החיילים היהודים, שיהיו ללא חשש שעטנז.
בימים ההם היו יהודים מנועים מלהיכנס למוסקווה, ללא אישור מיוחד. לזה הציע הסוחר פתרון: "יהיה עליך ללבוש בגדי נכרים ולהיראות כמותם במשך שהייתך שם".
ההתלבטות הייתה גדולה, ושוב דחקה בו אשתו כי ברווחי העסקה יוכלו להרבות בצדקה וחסד. סוף-דבר, מרדכי הגיע למוסקווה, לבוש כגוי, והתיידד מאוד עם מנהל המִתפרה. ליבו החל ללכת שבי אחר פיתויי העולם.
בשעות שבילה עם ידידו החדש, קרה שנכשל פעם ביין נסך ופעם במאכל פיגולים, עד שליבו ניטמטם לגמרי. בינתיים התיידד עם בתו של מנהל המִתפרה, המיר את דתו ונשא את בת המנהל לאישה.
ראשו היה עתה בעסקים, לצידו של חמיו החדש, וחייו נראו לו מוצלחים ביותר.
יום אחד החל לפתע להרגיש דכדוך ומועקה. הוא ניסה להשיב את רוחו על-ידי טיול בחורשה שליד ביתו, אך המחשבות תקפוהו ביתר שאת, ופתאום מצא את עצמו מזמזם ניגון מתפילות יום-הכיפורים. חישוב מהיר שעשה גילה לו, כי אכן, היום הוא יום-הכיפורים…
הרהורים קשים מילאוהו על הדין הצפוי לנשמתו למעלה, על הבושה מפני הוריו וסביו, על אשתו הכשרה והצנועה שהניח עגונה. כל אלו עוררו בו פרץ בכי בלתי-נשלט וחרטה של תשובה.
מאז היה מרדכי מדוכא. בקושי הסכים לאכול, וכמעט לא דיבר עם איש. אשתו והוריה, שדאגו מאוד לשלומו, ניסו לשכנעו להיבדק אצל רופא. הרופא בדק את החולה, והבין מיד כי אין זו מחלה גופנית אלא עניין רגשי. הרופא המנוסה ניסה לדובבו, עד ששפך לפניו את ליבו וגולל את כל פרשת חייו.
הרופא יעץ למרדכי כי הדבר הנכון בעבורו הוא לשוב לביתו, לאשתו ולעמו. השניים הגו תכנית פעולה והרופא הסביר למשפחה המודאגת, כי לשם ריפויו יהיה על מרדכי לנסוע למעיינות מרפא לזמן-מה, ואחר-כך ישוב לביתו.
מרדכי נפרד ממשפחתו הנכרית ויצא לדרכו אל עיר-מגוריו. שם נודע לו כי אשתו מתה מרוב יגונה, וגם הוריה אינם עוד בין החיים. מצפונו דקר את ליבו כמדקרות חרב. הוא החליט לנסוע להולנד. שם, במקום שאיש אינו מכירו, החל מחדש לחיות כיהודי.
רעייתו הנכרית ציפתה לשובו בגעגועים. כמעט יצאה מדעתה מרוב צער. שוב הובהל הרופא, אשר הבין כי רק גילוי האמת יקל עליה מעט. הוא סיפר לה את סיפורו של בעלה, ועל החלטתו לחזור לעמו.
האישה הבינה היטב לליבו של בעלה, והחליטה אף היא להצטרף לדת-ישראל. ברור היה לה כי הוריה יתנגדו מאוד למהלך, ולכן יצאה בסתר ופניה להולנד. שם התגיירה וקיבלה עליה עול מצוות. זמן קצר לאחר מכן פגשה את מרדכי, והם נישאו מחדש כדת משה וישראל.
מנהל המִתפרה ואשתו לא ידעו את נפשם מרוב צער על היעלמות בתם. הרופא לא היה יכול לעמוד בפני צערם, וגילה להם את סוד בתם וחתנם, הנשואים עתה באושר בהולנד, כיהודים.
לא התמהמהו ההורים, נסעו אף הם להולנד ומצאו את בתם ואת חתנם דבקים בדרך התורה והמצוות. הם הושפעו כל-כך עד שהחליטו אף הם להתגייר…
עשה הרופא חשבון בנפשו: הבאתי לדת-ישראל ארבע נפשות, אולי הגיע תורי להיות יהודי? מכר את מרפאתו, אסף את חפציו ופנה גם הוא להולנד, כדי להתגייר שם. אך כשהיה בדרך, ביער, התנפלו עליו שודדים והרגוהו, ואת גופתו קברו תחת העץ".
סיים הבעש"ט את סיפורו: "ויכוח עז ניטש בבית-הדין של מעלה, אם יוכל הרופא, שעדיין לא נתגייר, לקבל את חלקו בגן-העדן. זכינו והיה לנו הערב חלק בתיקון נשמה מיוחדת זו"…
התוכן באדיבות: צעירי אגודת חב"ד © כל הזכויות שמורות
