מפגשים עם הרבי

הרב מנחם מנדל שניאורסון נותר חקוק בליבי כדמות יחידנית, חיבור מדהים של רבי חסידי ומנהיג כריזמטי. כרבי – מושל בכיפה בדל”ת אמות של הלכה; כמנהיג – עוקר סיני והרים כמעט בכל תחום. כרבי – מנהל את חצרו ביד רמה כמקובל בחצרות חסידים; כמנהיג מעורה ומתמצא בהוויות העולם הזה. חיבורן של תכונות אלה ממחיש את הטמון בראשי התיבות חב”ד: חכמה, בינה, דעת.



שמו הולך לפניו כמנהיג הנערץ על ידי שומרי מצוות וחילונים כאחד. מפעלי חב”ד היו לשם דבר בכל המחנות, לכן ניתנה לתנועה זו רשות לקיים אירועים מסורתיים אפילו במחנות צה”ל, למשל במועדי ישראל.

הרבי ייסד מערכת ששיגרה שליחים לכל פינה בעולם בה מתגוררים יהודים. אנשיו היו הראשונים לפרוץ את מסך הברזל הסובייטי והקימו מגע חיצוני, מחתרתי עם יהודיה. שליחיו של הרבי גרמו לרבים מתוכם לשוב אל השורשים, וממילא לחב”ד יש מניות בהתעוררות גדולה שאחד משיאיה היה במבצע שלח את עמי והעליה הגדולה לארץ בשנים הבאות.

ביקור ראשון

יחידות

בשנת 1962 (תשכ”ב) ראיינתי את הרבי בראשונה. שהיתי שתי יממות בחצרו ועקבתי אחר הנעשה בה מבוקר ועד בוקר. מצאתי מערכת ארגונית שהשתמשה בכלים טכנולוגיים משוכללים ביותר. תנועת חב”ד היא ארגון רב זרועות, גם מבחינה כלכלית, הנזקק לממון רב, ואצולת ממון יהודית בינלאומית נרתמה כדי לסייע. התפעלתי מהכמות הגדולה של שקי דואר המוזרמת למשרדי הרבי. הם הכילו מכתבים שהופנו אל הרבי, בבקשה לקבל עיצה בכל תחום מתחומי החיים, כולל אישיים ביותר. נשיא חב”ד השיב על חלק ניכר מהמכתבים, משיא עיצות, נותן רעיונות וגם מתחייב להניח את הבקשה על קבר חותנו הרבי שקדם לו, שיעלה את הנאמר בה בפני בורא עולם.

שמו הולך לפניו, בכל מחנות היהודים בעולם, שם של מחולל נפלאות, של בן אנוש שזכה לברכת שכינה. הם פוקדים את חצרו יומם ולילה. אם כדי לשמוע דברי תורה וחסידות, ואם בכדי לזכות ולהתקבל אצלו בשעת לילה, באחת האשמורות הלא כל כך ראשונות, לראיון, וכדי לקבל את ברכתו ל”ביזנס”, לרפואה ועוד.

זכיתי אף אני, והרב חודקוב אשר על חצר הרבי, יעד לי ראיון אצל הרבי.

ב-‏11 בערב של אותו יום שלישי גשום וקר, טרטר הפעמון המפעיל אור כחול בחדרו הצר של הרב חודקוב. היה בכך משום אות כי ‘הבא בתור להתכונן’. “תורך מתקרב”, אמר לי הרב חודקוב. המתנתי מספר דקות בפתח חדרו של הרבי מליובאוויטש. זו נפתחה וקודמיי אצל הרבי, צעיר אחד וזוג מבוגרים, כולם נרגשים, יוצאים החוצה.

דפיקה קלה. פתחתי את הדלת חרישית. בקצה שמנגד ישב הרבי לשולחנו. לראשו מגבעת חסידית. מושיט את ידו לוחץ ידי לברכת שלום. עיניו יורות זיקי אש. משנתיישבתי מולו, ובמבטים נסתרים סקרתי את מראהו, נפעמתי. אתוודה: נדמה היה לי כי הכובע שלראשו אינו אלא כתר מתנת שמיים. משל היו אלה עטרות מלכות, כהונה, אצילות, גדלות, ענווה, אהבת ישראל ואנושיות, כרוכות אלו באלו, ונעשות עטרת זהב זוהרת אחת גדולה.

חשיבות קיום מצוות מעשיות

דברי היכרות קצרים.

רבי, אמרתי, באתי לשם ראיון עיתונאי.

הרבי: איני נוהג להעניק ראיונות לעיתונאים.

אני: מכיון ומצויים עניינים שענין אישי לי בהם, אנא יתיר לי לרשמם ולהביאם לידיעת האחרים בישראל.

הסברי נתקבל משום מה על דעת הרבי. לא אמר, לא. ולא אמר, כן. והשאלות והתשובות זרמו בשטף.

שאלתי: כיצד צופה הרבי על מדינת ישראל שלנו, לאחר שעברה כבר את גיל הבר מצוה שלה?

התשובה כאילו הייתה מונחת על קצה לשונו של הרבי. הוא קבע כי מצויים אמצעים רבים שאינם מנוצלים. כאשר, אמר הרבי, דבר מסויים עומד בפני התגשמותו המליאה, יש לשים את הדגש על דברים עיקריים, ולא להתייחס לדברים תפלים על חשבון העיקריים.

הפריד הרבי בין עיקר לטפל, תוך הסתמכות על דברי ימי ישראל, גלגוליהם המדיניים, התרבותיים, החומריים והגשמיים. לדבריו: העניין המשותף, המאחד את העם לפי דברי הימים, אינו לא היותו עצמאי עם ממשלה עצמאית, כי אם קיום המצוות המעשיות – שמירת השבת, תפילין כשרות. העבר מוכיח כי מכל אלה שסטו מן הדרך, לא נשאר שריד ופליט בדברי ימי ישראל. נטמעו בין העמים בהם ישבו או התחרטו בהם וחזרו למצוות מעשיות.

אומר הרבי, המתגלה כבעל ידע מעמיק גם בהיסטוריה: אם רוצים כי היהודים יתחזקו ותהיה להם זכות קיום אפילו בתנאים שאינם מתאימים, אין לפניהם דרך אחרת, אלא להמשיך ולחזק את העניין שנתן להם קיום עד כה. משמע: ניהול החיים על פי המצוות המעשיות, בכל מקום, ארגון, או קיבוץ יהודי.

התפתחות המדע בשירות השולחן ערוך

למה, שאלתי, אין הרבי קורא בשם: מדינת ישראל. אלא שטח, ארגון, מקום וקיבוץ?

הרבי: אינני מתכוין דווקא לארץ ישראל. בדברי נכללת כל קהילה בעולם. על אחת כמה וכמה הגדולה בכמות, ועוד יותר באיכות.

אני: ומה ביחס למדינת ישראל?

הרבי: היהודים נכנסו בפעם הראשונה לשטח ארץ ישראל בזמן יהושע בן נון. מאז התקדש המקום כארץ ישראל וירושלים העתיקה בכלל זה. כל דבר – ממשיך הרבי את פסוקו – מחליש את קיום עם ישראל, ובמילא מחליש כוחו של קיבוץ העם.

אני: והעוררים על כך, מה נאמר להם?

הרבי: כלפי אלה האומרים כי קיום מצוות אינו דבר מעשי: עולם מודרני. מוקפים בערבים. לא יסכימו יהודים מסויימים להנהגת מצוות מעשיות. גם דברי ימי ישראל סותרים הנחה זו. שומרי המצוות דאז יכלו תמיד לומר שאי אפשר לשלב חיים על פי תורה עם הטכניקה ששלטה באשור, רומא או יוון. דווקא עתה, ואדרבא, התפתחות המדע היא המאפשרת למלא אחרי חוקי השולחן ערוך יותר מאז. המכונות והאוטומטיזציה מקילות על האנשים מפני התחייבויות רבות.

אני: ובכל זאת מצויים רבים שישיבו בלאו מוחלט.

הרבי: אם היו מתחשבים בדעת הרוב, וכל דבר היו מעמידים להצבעה, לא הייתה כרגע מדינה יהודית בישראל – כי זה היה נגד הרוב, ואם היו שואלים: ללכת נגד אנגליה? – הרוב היה מתנגד, הוא הדין במלחמה נגד 400 מיליון הערבים – היה הרוב טוען שנפסיד, במילים אחרות: כל מציאות בארץ ישראל היא נגד הרוב ונגד הצבעת הרוב ונגד השכל הישר. עשו מה שעשו מפני שמצויה אמונה. הרבה חשו בה. אצל רבים היא הייתה מתחת לתת הכרתם. עלינו לנסות ונראה שהניסיון יעלה יפה.

שאלתי: ומי צריך לעשות זאת?

הרבי: משרד החינוך.

אני: ואם בראשו עומד מי שעומד? לא שומר מצוות?

הרבי: האם הוא נולד עם משרד החינוך?

העלה הרבי הצעה משלו, בעלמא: ישבו נא חמישה היסטוריונים, ללא כל דעות קדומות, ילמדו ביסודיות את דברי ימי ישראל, ואז הם יבואו לידי הוכחה שכך צריך להיות.

תשובת הרבי: חיוך

ממשיך הרבי: המצב גדוש הזדמנויות. העיקר הוחמץ כבר 13 שנה. הלוואי שהלאה זה ילך אחרת. התעסקו בעניינים טפלים. בזמן בית המקדש הראשון, היה צבא, ממשלה, צי, וניהלו סחר עם צור וצידון ועם הממלכות השכנות. אולם במקום הראשון עמד המרכז הרוחני, דהיינו: בית המקדש.

אני: ובמי תלוי הכל? אי קיום העיקר וכל אלה?

הרבי: הכול תלוי במפא”י, מפני שיש לה הרבה כסאות בכנסת ובגופים האחרים שבידיהם המפתחות לחיים הציבוריים.

זרקתי איפוא, את השאלה המתבקשת: ומדוע הרבי עצמו אינו עולה לארץ ישראל להילחם את מלחמת המצוות המעשיות?

הרבי: יש כמה סיבות שבגללן איני יכול בינתיים לנסוע מכאן. איני חושב שיהודי צריך לנסוע לארץ ישראל לשם תענוג בעלמא, אלא לפעול שם. כשתרד הסיבה המחזיקתני בארצות הברית, צריך לחשוב מה אוכל לפעול שם.

ומתי, רבי, זה יהיה?

תשובה: חיוך.

הרבי מנבא: יכולים להגיע לירח

הקדמה קצרה: הרבי מליובאוויטש הוא איש מדע מובהק. בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז. נושא תואר מהנדס חשמל. לשעבר חבר ועדת האנרגיה האטומית של ארצות הברית.

שאלתיו: מה דעת הרבי על נצחונו המבורך של גלן? [ג’ון גלן טייס אמריקאי שבאותם ימים הקיף לראשונה בחללית את כדור הארץ].

הרבי: זה עסק טכני.

שאלתי: ואל הירח, הוא המאור הקטן, יוכלו להגיע?

הרבי: יכולים להגיע אל הירח [עד אז לא הגיעו בני אנוש לירח, ורק לאחר כשבע שנים של עבודה מורכבת, הצליחו האמריקאים לשגר חללית מאויישת לירח – בכך התגשמו דבריו של הרבי].

אני: ומה ימצאו בירח כאשר יגיעו איליו?

הרבי: את מה שימצאו שם נראה כאשר נגיע. אם אגיד מה שימצאו שם, לא ירצו להגיע אל הירח…

שאלתי: וכיצד התורה מסתכלת על ניסיונות בני אנוש אלה?

הרבי: בהנחה מקצועית: הגילויים המדעיים בשטח האטום וחלקיקי האטום והחוקים השוררים בהם, נוגעים יותר להשקפת עולם יהודית מאשר כיבוש החלל. כיבוש החלל הוא צעד נוסף להתקדמות המדע והטכניקה.

אולם הגילויים בחוקי האטום מערערים את יסודות המדע לפיהם פעלו עד כה. עד כה אמרו: המדע – יציב הוא. התורה אינה אלא אמונה. אולם, עתה רואים כי כל יסודות המדע עד כה, כל הנחות המדע בפיזיקה ובטכניקה, אין אמיתותן קיימת. קרה והדברים נתגלו דווקא בתורת האטום. נופלות איפוא כל הקושיות מן המדע על הדת, כיון וכל המדע צריך בחינה מחודשת מאלף ועד תיו.

תחזיתו של הרבי: נראה שכל הישג נוסף בנעשה בין חלקי האטום יוסיפו ערעור ודרישת בחינה מחדש בהישגי המדע הקיימים.

אני: ואין התורה מונעת או אוסרת חקר החלל?

הרבי: לתורה אין התנגדות להמשיך ולחקור.

צריכים בכנסת נציגים המגנים על הדת

מן האטום והחלל קפצתי קפיצה זוטא לארץ הקודש, ופתחנו במפלגות הדתיות.

שאלתי את הרבי לדעתו עליהן. הצגתי בפניו טענת אישים דתיים השוללים קיומן של מפלגות אלו. סיפרתי לו מקצת מעשיהם של נציגי הדת בכנסת.

הרבי: במצב העכשווי אין כל ברירה אחרת. כל עניין צורך בא כוח בכנסת שיגן עליו, אז במילא צריך להיות חבר מפלגה. איני נוקט עמדה כלפי המפלגות הדתיות, כי אינני בארץ ישראל. אך לפי המצב השורר, צריכים להיות בכנסת נציגים שעניינם יהיה בעיקר הגנה על ענייני דת. המשיך הרבי בחוות דעתו על ענייני המפלגות הדתיות אלא שעל דברים הבאים היתנה: בל יפורסמו!

נסתיים הראיון.

ישבתי אצל הרבי עוד דקות ארוכות. הוא ביקש לדעת מה אוכל אני לעשות למען חב”ד? הפלגנו בדברים. התעניין הרבי בעיתונאי ישראל השובתים בארצות הברית, בחיים היהודיים דהתם ועוד. ושיחת חולין זו הייתה כה מאלפת, כה מעניינת, כה מרתקת.

וכאשר נפרדתי הימנו, ביקש הרבי למסור שלום למר מנחם בגין [באותם ימים ראש תנועת חירות] ולמר יוסף קלארמן. אותם הכיר מפגישותיהם עמו.

הרופא מאשר את הצעת הרבי

סמוך למשרד הרבי המתין לי הרב חיים מרדכי אייזיק חודקוב. הוא, ראש לשכת החינוך לשעבר בלטביה. משמש כראש החינוך ו”שר החוץ” של ממלכת חב”ד, עוד מתקופת הרבי הקודם המנוח זצ”ל.

מה שלא סיפר לי הרבי, ביקשתי לדעת מפיו של הרב חודקוב. הרבי, מספר הרב חודקוב, מקבל קהל שלוש פעמים בשבוע: ראשון, שלישי וחמישי. החל משעה שמונה בערב. בדרך כלל מועדי הקבלה הם עד אחת אחר חצות. אלא שמוגבלת זמן זו אינה עומדת במבחן המציאות. ולעיתים נמשכים הראיונות עם הרבי עד שעות הבוקר. שטף המבקרים הוא במיוחד בתקופת החגים, כאשר זמנו של הרבי מיועד לאורחים שמן החוץ באו.

בעת הראיונות מצוי הרבי לבד בחדרו. החסידים נוהגים לשאול את היוצאים ממנו מה יעץ להם הרבי, או מה אמר. ושותים כל מילה בצמא. כך, למשל, הוא מייעץ לאנשים המבקשים מזור ומרפא עצה מסוימת. אך מציע להם לבדוק את עצתו אצל רופא, ומופלא אך לא תמוה הדבר: הרופא מאשר את הצעת הרבי. עוד מגלה הרב חודקוב: קורה ורופאים נועצים ברבי. מצויים אנשים הבאים אל הרבי ובידיהם תרופה אותה הציע להם רופא מסוים. שאילתם אל הרבי: האם להשתמש בתרופה זו? כשאין דעתו נוחה הימנה הוא מציע להיוועץ ברופא אחר. כך במסחר, ובכל שטח אחר בו מתבקשת חוות דעתו.

השעה אחת אחר חצות. האור דולק בחדרי החצר. החסידים יושבים והוגים בתורה. ואילו בתור לראיון אצל הרבי מחכה אחד מעשירי העיר. בא להיוועץ ברבי בדבר ביזנס בעל מימדים עצומים שהוא עומד לבצע. ואם הרבי יאמר לו: הנח ידך, היו בטוחים: הוא ידע כי הפסד ממון רב צפוי לו אך את דברי הרבי יקיים.

ביקור שני: סיקור מפגש הרבי ובגין

ב-‏1977 [קיץ תשל”ז] ליוויתי את ראש הממשלה מנחם בגין במסעו בארצות הברית, וכך נכחתי בפגישתו עם הרבי. אין ספק, בין השניים נוצרה כימיה אישית. בנושאי ארץ ישראל ושלימותה הם חשבו בראש אחד, והרבי בירך את ראש הממשלה בדרכו לפגישתו עם הנשיא ג’ימי קרטר. הפגישה בין השניים הייתה לאירוע תקשורתי מהדהד.

בשעה 05: 10 הגיעה למקום שיירת ראש הממשלה. בגין נסע בלימוזינה שחורה, לפניה ואחריה נסעו מכוניות משטרה שהפעילו צופריהן. קהל הנאספים קידם את פני ראש הממשלה בתרועות ובגין השיב להם בהינף יד. כאשר מכוניתו של ראש הממשלה התקרבה אל הכניסה לבניין, יצא לקראתה הרבי – כמחווה נדירה – ופגש את בגין במדריגות הכניסה. רק פעם אחת ויחידה בעבר נהג כן הרבי מליובאוויטש – כאשר הנשיא שז”ר ז”ל ביקר בחצרו. הקהל הרב, נערך לצידי השדרה מול חצר הרבי מליובאוויטש. הקהל שמנה כ-‏4000 איש, רובם ככולם חסידי חב”ד, התאסף במקום עוד שעה ארוכה לפני בוא ראש הממשלה. מאות שוטרים וסוכני חרש עקבו בעין בוחנת אחר הבאים והיוצאים.

הרבי מליובאוויטש נענה לבקשתו של ראש הממשלה מנחם בגין. הוא ניצב מול מצלמות הטלוויזיה של שלוש הרשתות העיקריות בארצות הברית, ובירך את אורחו: “אני מברך אותו ביותר ממאה אחוז ומאחל לו הצלחה שלימה, למען העם היהודי, למען ארץ ישראל, שיזכה לקרב את הגאולה השלימה על ידי משיח צדקנו, במהרה בימינו”.

דברי ברכתו של הרבי הושמעו בנוכחות נציגי מימשל אמריקאיים, דיפלומטים ישראליים ובראשם השגריר שמחה דיניץ ועיתונאים רבים.

לפני דברי הרבי הסביר מר בגין מדוע פתח את ביקורו בארצות הברית בפגישה עם הרבי מליובאוויטש: “הרב שניאורסון הוא אחד מגדולי דורנו וזקניו. בישראל לא רק שמכירים אותו, אלא שומעים בקולו ונשמעים לעצתו. לפני יציאתי לוושינגטון לשיחות עם נשיא ארצות הברית, הרגשתי הכרח להיוועץ בו ולקבל את ברכת האדמו”ר מליובאוויטש”.

בשעה 30: 0 1עזבו הרבי וראש הממשלה את הנאספים והסתגרו בחדר עבודתו של הרבי לשיחה בארבע עיניים. צלמי התקשורת והמדיה לסוגיה השונים, קלטו את השניים משוחחים. אני זוכר במפורש צילום אחד, כמעט אומנותי, מן החלון ניבטת מגבעת שחורה חסידית, של הרבי, וכיפה גדולה של בגין – סמוכות זו אצל זו ונעות בקצב של דיבור.

השעה הייתה 45: 2 1אחר חצות. הרבי מליובאוויטש וראש הממשלה יצאו מחדרו של הרבי, בתום פגישה בארבע עיניים שנמשכה שעתיים ורבע. הרבי אחז בידו של מנחם בגין. פניו של ראש הממשלה קרנו מאושר.

הקהל העצום שהמתין להם בחוץ, מחא כפיים. הרבי מליובאוויטש וראש הממשלה ניגשו אל המיקרופונים, שהוצבו במקום על ידי כלי התקשורת.

“אני שבע רצון מההזדמנות שניתנה לי לשוחח עם הרב שניאורסון, המנהיג הידוע”, אמר בגין, “הפגישה מחזקת את עמדתי לקראת השיחות עם נשיא ארצות הברית, ג’ימי קארטר”.

לשאלה מה היה תוכן שיחתם, סירב בגין להשיב, באומרו כי “על דברים שנאמרו ביחידות אין מספרים בפומבי”. אבל הדגיש הוא כי “לקראת צאתי לוושניגטון, מחר, אני מרגיש שמאחורי עומדים לא רק העם היושב בציון, אלא כל העם היהודי ומנהיגיו בתפוצות”.

בגין סיים את דברו, נפרד מהרבי. אחר נכנס למכוניתו, בעוד הרבי מליובאוויטש המתין על המדריגות עד שאחרונת מכוניות השיירה נעלמה מעבר לרחוב.

ביקור שלישי: פארבריינגען

אירוע אחד בו נכחתי – בקיץ תש”נ [שבת חזון ו’ מנחם אב] – נחרת לעד בזיכרוני, ה”פררבריינגען” בשבת בבית המדרש באיסטערן פארקווי. אחרי תפילת השבת היה הרבי משמיע את דרשתו בפרשת השבוע. מתפללי בית המדרש ישבו צפופים, האזינו בקשב רב לדברים ומחכים להפסקה, שלוש או ארבע היו כאלה במהלך הדרשה. שכן, במהלכה היה הרבי יושב על במה נישאת במרכזו של האולם. הרבי מניף כוסית יי”ש לחיים, ומשתדל לצוד במבטו כל אחד ואחד מהנוכחים כמו הוא היחיד שנמצא בחברתו. כך גם נהגו החסידים, הניפו את כוסיותיהם וניסו לצוד במבטיהם את עיניו של הרבי. זה היה מפגש עיניים מרתק, ואין לי ספק שהרבי ראה כל אחד ואחד מאלפי המתפללים.

אחרי התפילה התארחנו, בני ואני, בביתם המקסים של העיתונאי הוותיק ובעל המוניטין ר’ גרשון יעקובסון ורעייתו צביה. שני בניהם שימשו אז כ”חויזרים” משמע חוזרים מתוך הזיכרון על דרשת הרבי במעין משחק ‘פינג פונג’ מוחי. בצאת השבת היו ממהרים להקליט את הדברים כדי להפיצם במערכת הקשר של חצר חב”ד לכל מרכזיה בעולם. ביקשתי לבדוק את מידת הדיוק בשיחזור הבלתי יאומן הזה, וראיתי שהתיקונים שהכניס הרבי בדברים שזכרו שני בני יעקובסון היו מזעריים.

בתום הפררבריינגען נטלני מזכירו של הרבי, ר’ לייבל גרונר, אל הפרוזדור המוביל מבית הכנסת לחדרו, שם אוכל להחליף עמו מספר מילים. משחלף במקום העיר לי כי הוא זוכר אותי. שאלתי אם זכור לו שראיינתי אותו לפני כשלוש עשרות שנים. “בטח, אבל אם לא היית כאן עד כה, סימן שאתה אדם עסוק”, אמר בשובבות ועיניו ברקו.

למחרת:
חלוקת דולרים

היה זה ביום ראשון ז’ מנחם אב תש”נ – למחרת הפררבריינגען האמור – חודשים אחדים לאחר ‘התרגיל המסריח’ בגינו הוקמה בעידוד הרבי ממשלה צרה בראשות ראש הממשלה מר יצחק שמיר. מר נקדימון בא עם בנו יניב לחלוקת דולרים. הרבי דיבר איתו על כך שראש הממשלה שמיר חייב להיות חזק.

לאחר כמה שנים שיחזר מר נקדימון את המיפגש המיוחד:

“הפגישה הייתה בחלוקת דולרים, לא ביחידות, אף שבעצם כל פגישה עם הרבי היא סוג של יחידות. מובן שהפגישה הזו זכורה לי הרבה יותר טוב מהפגישה הראשונה, ואני זוכר כמעט מילה במילה מה שדיברנו.

עמדתי בתור לחלוקת דולרים, וכשהגיע תורי הרבי נתן לי דולר ואמר לי שאני בטח יודע שבגמרא, השם שלי – “נקדימון” – כתוב לפני השם “בן גוריון”, זאת אומרת שאני נקדימון צריך להקדים ולהשלים כל מה שבן גוריון היה צריך לעשות ולא עשה… אחר כך הרבי הביט בי בחיוך ואמר: “אם חיכית 26 שנים לראות אותי פעם שניה, הרי זה סימן שהיית מאוד עסוק.

הגשתי לרבי את הספר שכתבתי על התקפת חיל האויר שלנו על הכור האטומי בעירק. הרבי הביט בספר ושאל אותי אם זה הספר האחרון שכתבתי, וכשעניתי שכן, בירך אותי “שיהיה בהצלחה רבה ומופלגה”. לאחר שהודיתי לו על הברכה נתן לי דולר נוסף ואמר שזה “עבור הצלחה רבה בכתיבתך”. שוב הודיתי לרבי, והוא המשיך בגמרא שהתחיל לדבר עליה מקודם. הוא אמר שבאותה גמרא מסופר ש”נקדימון” היה זה שסיפק מים כשלא היו מים, ו’אין מים אלא תורה’, ומכאן שעלי לנצל את כתיבתי כדי לכתוב דברי תורה, ולדעתו “לא צריכים להבריח כתבות של דברי תורה, אלא אדרבה, לכתוב בגלוי עם חתימתך. ואז תמצא קבוצה חדשה של אנשים שיושפעו ממך, ובינתיים יושפעו גם מהתורה”.

הודיתי לרבי, ומאחר שראיתי שהרבי ממשיך בשיחה איתי, נתתי סוף סוף פתחון פה לעיתונאי שבי, ושאלתי אותו אם הוא שבע רצון מהממשלה הנוכחית בישראל. הרבי חייך ושאל: “אתה רוצה לנצל זאת גם עבור פוליטיקה?” וכשעניתי שכן, אמר הרבי שהפוליטיקה הכי טובה היא ש”ייהפכו ימים אלה לששון ולשמחה”, ואחר כך ענה ממש על שאלתי. הוא אמר שיחסו לממשלה נובע מהדין בתורה, שפיקוח נפש דוחה כמה וכמה עניינים, לכן “צריכים ממשלה חזקה וממשלה צרה”, משום שהממשלה שיש בה הרבה אנשים אינה מוציאה “דבר שלם”, מכיוון שחבריה עסוקים כל הזמן בדיבורים.

הרבי חזר והדגיש פעם נוספת ש”צריכים ממשלה צרה, וממשלה חזקה”, וכאן הוא אמר שהממשלה צריכה להיות חזקה “כמו שמיר” מפני ש”שמיר בלשון הקודש זו אבן קשה שמניחים על אבן, נסדק האבן, אז שישים זאת על לב האבן שמסביבו”. נראה שהרבי חשש שאני מבין את דבריו לא נכון, כי חזר ואמר: “אינני מתכווין חס ושלום הוא בעצמו, אלא אלו שמסביבו”, ואז קישר את הדברים אלי. הוא אמר שזה יפעל “שיהיה אין מים אלא תורה” וזה יפעל גם עלי, “על נקדימון שיהיו אצלו מים – תורה”, והוסיף אלי בצורה מרגיעה: “ואל תפחד שמא יצעקו שדברים אלו שייכים לראשי ישיבות וכו’, ישנם דברים יותר קשים!”

הביקור הסתיים. התור התקדם ויצאתי מלא מחשבות לדרך. הרבי שוחח עמי דקות ספורות בלבד, ושוב הרגשתי אותה הרגשה שהייתה לי בשתי הפגישות הקודמות: אילו רק היה הדבר תלוי בי, לא הייתי מפסיק את השיחה עם הרבי וממשיך בה עוד ועוד בלי להפסיק. ובכל זאת, גם כך לא יצאתי בידיים ריקות. ידעתי שהמשפטים הספורים שהרבי אמר לי, יעוררו אותי למחשבות ולמעשים עוד תקופה ארוכה”.

)*המונולוגים הם מתוך מאמרים שהתפרסמו בעיתונות והרצאה שנשא מר נקדימון בהתוועדות י’ שבט אשתקד בישיבת חב”ד ברמת אביב.

ֱֱֲ

העיתונאי שלמה נקדימון – כרטיס ביקור

מר שלמה נקדימון (קמינקר), הינו עיתונאי ותיק בעל עשרות שנות מוניטין, מתמחה בחשיפת תהליכי קבלת החלטות במערכת הפוליטית והמדינית בישראל. ספריו המשחזרים את האירועים המדיניים המרכזיים בישראל, מומלצים במחלקות למדע המדינה באוניברסיטאות בישראל ומשמשים אסמכתאות למחקרים גם בחו”ל.

מר נקדימון חבר מערכת “ידיעות אחרונות”, זכה בפרס סוקולוב לעיתונאות הכתובה בגין תחקיריו וספרו “תמוז בלהבות”, המשחזר את הפצצת הכור הגרעיני בעיראק ב-‏1981.

בין ספריו המפורסמים:

בגין – ביוגרפיה אודות ראש הממשלה מר מנחם בגין.

סבירות נמוכה – סיפור הדרמה שקדמה למלחמת יום הכיפורים ומה שבא בעקבותיה.

תמוז בלהבות – שיחזור הפצצת הכור האטומי בעירק.

כאמור בגוף הכתבה, ביקר מר נקדימון אצל הרבי שלוש פעמים. מר נקדימון מספר ל’בית משיח’ כי הוא שומר על קשר עם חב”ד באמצעות שיחות עם הרב יהודה לייב גרונר מזכירו של הרבי.

בימים אלה שוקד מר נקדימון על כתיבת שלושה ספרים, ובין לבין כותב מאמרים וכתבות בעיתונים ‘ידיעות אחרונות’, ‘מקור ראשון’ ו’במחנה’.