נחת מהילדים – זו המשאלה הגדולה שכל אמא ואבא מאחלים לעצמם. שאלו אדם ממוצע למען מי הוא עמל וטורח כל חייו, והתשובה תהיה מן-הסתם – "למען הילדים". אין לאדם דבר יקר יותר מילדיו, ואין כמעט גבול למה שהוא מוכן לעשות כדי שיהיו בריאים ומאושרים. ומה הוא מבקש בתמורה? דבר אחד ויחיד: קצת נחת. אבל כדי לזכות באותה נחת – צריך להשקיע. זה כלל שקבע הבורא בעולמו, שכל דבר בעל-ערך דורש השקעה. עשבים שוטים צומחים בלי טיפול וטיפוח, אבל חיטה ושעורה ושאר ירקות שעולים על שולחנו של אדם – אלה דורשים זריעה, השקיה, דישון, ניכוש וכו'. גם בגידול הילדים – נחת אינה באה מאליה. פעם, בימים עברו, ידעו כל אב ואם, שהאחריות לחינוך ילדיהם מוטלת עליהם ורק עליהם. ההורים עצמם חינכו את ילדיהם, או שכרו להם מורים ומחנכים והשגיחו עליהם. לא היו בתי-ספר, ולא היה על מי להטיל את האחריות. כיום שונים פני הדברים. עכשיו יש את מי להאשים – ההורים טוענים שבית-הספר אחראי לחינוך הילדים, ואילו בית-הספר משיב, שהחינוך מתחיל בבית. אך מרוב 'שותפים' לא רואים את החינוך
קירחים מכאן ומכאן
קשה להבין את אדישותם של הורים רבים נוכח ההישגים הדלים של מערכת-החינוך בארץ, בעיקר בכל הקשור לתחום הערכים והזהות היהודית. אין צורך להיות חוקר ומומחה לחינוך כדי לדעת זאת. אפילו כלי-התקשורת הכלליים מעלים את הנושא לעיתים קרובות למדי. כל מי שילדיו מתחנכים במערכת זו, יודע וחש היטב את חומרת הבעיה. ועם זאת, הזעקה שהיתה צפויה להישמע – אינה נשמעת. לפני שנים התנהלו בוועדת-החינוך של הכנסת דיונים בדבר החינוך ליהדות במערכת-החינוך. מורים ומנהלים שהוזמנו לישיבות ציינו, שצוות המורים אינו מסוגל להעביר לילדים את המידע על ערכי היהדות ועל תוכנם של חגי-ישראל, ולכן הם נעזרים ברבנים ובמורים דתיים, שאותם הם רואים כאנשי-מקצוע בתחום זה. אולם הצעקנים הקבועים חוללו מהומה ודרשו למנוע את כניסתם של רבנים ומורים דתיים לבתי-הספר. "שהמורים יעברו קורסים מיוחדים וילמדו בעצמם את החומר", טענו הללו. התוצאה: חוסלו גם אותם פירורים של לימודי-יהדות שהיו בעבר, והדברים פשוט אינם נלמדים עוד!
יש מה לעשות
מצער מאוד לומר זאת, אבל המציאות מצערת עוד יותר. כל מי שבא במגע עם הנוער הישראלי עומד המום נוכח דלות ידיעותיו אפילו במושגי-יהדות בסיסיים. רבים אינם יודעים מה זה 'שמע ישראל' ומהי תפילת 'שמונה-עשרה'. שמות קלאסיים של חכמי-ישראל מפורסמים מההיסטוריה היהודית, נענים בהרמת גבה ובמבוכה. שלא לדבר על פסוקים מהתנ"ך וציטוטים מהמשנה. ואחר-כך הנוער הזה גדל ומביע דיעות על היהדות, שאותה לא התחיל להכיר.
אך התביעה האמיתית צריכה להיות מופנית אל כל אותם הורים שמשלימים עם המצב הזה: אתם, הורים יקרים, מה יעזרו לכם כל התירוצים וכל ההסברים, כאשר ילדיכם גדלים בפועל בלי שמץ של מושג על מורשת ישראל המפוארת! אלה הילדים שלכם, האוצר האמיתי היחיד שיש לכם, אושרכם בחיים! איך אתם מניחים לילדיכם לגדול עם שורשים יהודיים רופפים כל-כך?!
אל תאמרו – אין מה לעשות. יש, ועוד איך! אין ספק כי בבתי הספר הממלכתיים-דתיים מקבלים חינוך יהודי יסודי יותר ורחב יותר מזה הממלכתי. כך גם אין ספק כי במערכת החינוך התורנית החינוך היהודי שורשי הרבה יותר. צריך לעשות מעשה ולא להשלים עם המצב הקיים. רישמו את ילדיכם לבתי הספר המתאימים. בכל מקרה ראוי לשלוח את הילדים ללימודי יהדות בחוגי יהדות המתקיימים אחר-הצהריים על-ידי ארגונים שונים, כמו בבתי-חב"ד ברחבי הארץ.
אנו חיים במדינה חופשית, ועומדות לפניכם דרכים רבות להעניק לילדיכם חינוך יהודי שורשי ואמיתי. עשו זאת היום, ותזכו לנחת אמיתית!
