מה היה האבא ומה יהיה הבן?
היה מי שהסביר את תופעת ירידת הדורות בדרך זו: הבנים סבורים, שדי להם להגיע לקרסוליהם של האבות, וכאשר כל דור מסתפק בקרסוליים של הדור שלפניו, בסוף מגיעים לרמה של עקב…
יש בכך הרבה מן האמת. מי לא שמע אין-ספור פעמים את המשפט: "אל תסתכל עלי ככה! אני אמנם לא שומר כמו שצריך, אבל אתה יודע מי היה אבא שלי? הוא היה רב (או חזן או שוחט)!". לכאורה, היתה ההכרה במעלתו של האב צריכה לגרום לבן בושה וכלימה. אך לא, זה נראה לו טבעי למדי שדי בכך שיגיע רק לקרסוליו של אביו.
הלקח שעלינו, כהורים, להפיק ממציאות זו הוא, שצריך להשתדל שהקרסוליים שלנו יהיו גבוהים מאוד, כדי שהבנים לא יהיו חלילה גמדים!…
איחרו עשרים שנה
כאן אנו מגיעים לנושא חשוב ומרכזי בחינוך: הדוגמה האישית. עם כל ההשפעה שיש לבית- הספר ולחברה, הרי בסופו של דבר נוטים ילדים לחקות את הוריהם. דפוסי-ההתנהגות שראו הילדים אצל ההורים נחקקים בנפשם, ובמודע או בתת-מודע הם מאמצים התנהגויות אלה. זה הדבר החזק ביותר שעובר מההורים אל הילדים.
כלל זה נוטים לפעמים לשכוח. מטיפים לילדים מוסר ומדברים עמם גבוהה-גבוהה על מידות טובות וערכים, אבל כשהילדים מעיפים מבט חטוף על האב והאם, הם מבינים יפה מאוד באיזו מידה של רצינות צריך להתייחס לדברי ההטפה. אמר פעם מישהו: כשהאב גוער בבנו על שאינו לומד כראוי, ואילו הוא עצמו בקושי פותח ספר – ינהג הבן בדיוק כמותו: הוא יאמר לאחרים ללמוד אבל לא ילמד בעצמו…
מספרים על זוג צעיר, שמיד לאחר נישואיהם באו לרב ואמרו לו, שהואיל והם מבינים את חשיבותו של חינוך נכון, על כן הם רוצים לקבל הדרכה כבר עכשיו, כדי שהילדים יוולדו לתוך אווירה ראוייה. אמר להם הרב: כבר איחרתם בעשרים שנה. את החינוך של ילדיכם הייתם צריכים להתחיל עוד בימים שאתם הייתם ילדים!
ואכן, אנו רואים אנשים רבים, שכאשר נהיו הורים לילדים החלו להתנהג אחרת, כדי להעניק לילדיהם דוגמה אישית נכונה. אנשים שלא היו רגילים להתפלל, החלו ללכת לבית- כנסת. נשים שלא הדליקו נרות, החלו להקפיד להדליק נרות-שבת. "בשביל הילדים", כדבריהם. וזה נכון, נכון מאוד.
להפוך את הפירמידה
השאלה הגדולה היא, אם אמנם די בפירורים אלה של יהדות כדי לעמוד מול הסחף הנורא שחל במטען היהודי ובזהות היהודית של הדור הצעיר. הרי צריך להביא בחשבון, שהילדים עלולים להסתפק בקרסוליים של הוריהם, ואם מה שהם רואים אצל ההורים זה רק פירור של יהדות, מה כבר יישאר להם?!
ככל הנראה אין לנו ברירה אלא להפוך את הפירמידה ולהביא למצב שבו יהיה המטען היהודי של הילדים גדול ועמוק יותר מזה של דור ההורים. הגענו לדאבוננו למצב שבו עלינו להתחיל להתגאות בילדים במקום בהורים. צריך להביא לכך שאנשים יאמרו: "אל תסתכל עלי ככה! אני אמנם לא שומר כמו שצריך, אבל תראה את הילדים שלי! תראה איפה הם לומדים! תראה איך הם מתפללים ומתנהגים!".
ועל זה בעצם נאמר, שלפני הגאולה יתקיים "והשיב לב אבות על בנים", כלומר, שאנו, ההורים, נשוב ונתחזק בתורה ובמצוות בזכות ועל-ידי הבנים! כשנראה את ילדינו, הלומדים בבתי-ספר שבהם הם מקבלים חינוך יהודי אמיתי, נחוש צורך להשתפר וללמוד בעצמנו, כדי להעניק לילדים דוגמה אישית נכונה.
וזו אולי התקווה הגדולה של הדור הבא!
