פעם חי בעיר אמסטרדם זוג יהודי. ר' משה ואשתו הם היו אנשים הגונים ויראי שמים ופזרו כסף רב למטרות צדקה וחסד. ה' בירך אותם כעושר רב והם חיו חיי נוחות ורווחה והיו מקובלים על הכל, כמו שאומרים, מצאו חן וחסד בעיני אלקים ואדם".
אולם, כמו שאומר הפתגם, לא כל הברכות יכולות להתקיים במקום אחד ולזוג הזה לא חסר דבר, זולת צאצאים שימשיכו את דרכם ופעלם בעולם הזה, אילו ברך אותם הבורא בזרע של קיימא, היו ר' משה ואשתו המאושרים בבני האדם. אולם אעפ"י שהם היו נשואים זה זמן רב, נמנעה מהם ברכת פרי הבטן והם התפללו יום יום כדי להבנות – אך לשוא. הם גם נתנו צדקה ועשו מעשים טובים, עזרו לבני עניים שילמדו תורה ולא חדלו מהתקוה שביום מן הימים יזכו ויראו נחת מילדים .
באחד הימים כאשר ר' משה שוב לא יכול היה לראות בצערה של אשתו, הגה רעיון ואמר לה: "היודעת את יקירתי, מה עלה בדעתי? אנו הרי זקוקים לברכה מיוחדת מאת הבורא כדי שנוושע, ולשם כך אנו צריכים לעשות משהו מיוחד במינו, איזו מצוה בלתי רגילה, בנוסף לכל המצוות והמעשים הטובים…"
"ומה בעצם אתה רוצה לעשות?" – שאלה האשה את בעלה.
"הבה נכתוב ספר תורה וניתן אותו במתנה לבית כנסת" – השיב ר' משה. אשתו הבטיחה לו כי מצידה אין כמובן שום התנגדות.
"חכי רגע, חכי. זה לא יהיה ספר תורה סתם, רגיל. החלטתי כי ספר התורה שאנחנו נזמין, יהיה מיוחד במינו בכל הפרטים, עם כל ההידורים האפשריים" – אמר ר' משה בפנים קורנות משמחה, לשאלת אשתו לאיזה מיני הידורים הוא מתכוון השיב, כי כוונתו לדאוג לא רק לקלף כשר, אלא הוא יקנה את הקלף היקר ביותר המעובד מעור צבאים ולכתיבת הספר הוא יזמין את סופרי הסת"ם המפורסמים ביותר ביראת שמים שלהם והללו יכתבו כל אות בקדושה ובטהרה.
לא נחסוך כסף וכאשר ספר התורה יהיה מוכן, נכניס אותו לבית כנסת, נערוך סעודה גדולה לכל עניי העיר וטקס הכנסת ספר התורה יערך בתהלוכה גדולה, תחת חופה מקושטת ובלויי תזמורת של כלי זמר. אחרי כל זה נבקש את ה' שיעשה עימנו חסד ויתן לנו צאצאים אפילו אם אין אנחנו ראויים לכך…"
"הלואי, אמן!" – השיבה האשה כשדמעות זולגות מעיניה.
"אבל יקירתי את צריכה לחשוב היטב, אם את רוצה שאנחנו באמת נעשה דבר כזה. דעי לך, כי ספר תורה שכזה יעלה הון כסף ואולי כל רכושנו יוקרב למען המטרה הזו. שוב לא נוכל לחיות ברווחה כמו עכשיו. האם את מסכימה לכך ?"
"בלב שלם אני מסכימה" – השיבה האשה החלטית – "מה שווה לי כל הרכוש וכל החיים הנוחים, כאשר אין לי נחת מהם ? אולי ירחם אבינו שבשמים. יקבל את הקרבן שאנו מקריבים ויתן לנו בן, שאותו נגדל לתורה, לחופה ולמעשים טובים".
"טוב, ובכן אם את מסכימה, יש להתכונן לדרך. נצטרך להיות מחוץ לבית זמן רב".
לאחר נסיעה של ימים מספר. הגיעו כני הזוג לעיירה מרוחקת שהיתה מוקפת יערות גדולים. בהגיעם למקום, הם.נעצרו ליד פונדק, שהיה מנוהל על ידי יהודי דתי. הם התאכסנו בפונדק ומיד נפוצה הידיעה בסביבה, כי בא יהודי כדי לקנות צבאים חיים וישלם מחיר טוב תמורת בעלי חיים כאלה, צעירים ובריאים וללא כל פגמים. חיש מהר יצאו ציידים ליערות, מצויידים במלכודות, כדי לתפוס צבאים חיים ועד מהרה הביאו לר' משה את מבוקשו. בינתיים הזמין אליו ר' משה כמה שוחטים מומחים, יראי שמים, כדי שישחטו לו את הצבאים. השחיטה והבדיקה נערכו תוך דקדוקים והידורים מרובים, לפי כל דיני השולחן ערוך. את בשרם של הצבאים חילק ר' משה בין עניי העיירה ואשתו השגיחה על הכשרת הבשר ועל בישולו והיא בעצמה שירתה את העניים בהגישה להם מה שנחשב במקום כסעודת מלכים בלתי רגילה.
העורות של הצבאים עובדו לקלפים בידי אנשי מקצוע יראי שמים, והכל נעשה לשם מצוה, כדי לכתוב על הקלפים את הספר המיוחד במינו. כאשר תמה המלאכה והוכנו 15יריעות, הזמין ר' משה את שלשת סופרי הסת"ם המפורסמים ביותר בכל הסביבה, והטיל עליהם את מלאכת כתיבת ספר התורה. כל בוקר, לפני שהתחילו במלאכתם, היו כל העוסקים במלאכה – השוחטים, מעבדי העורות וכמובן סופרי הסת"ם – הולכים כדי לטבול במקוה טהרה. הם התפללו בכוונה, כדי שיוכלו לגשת למלאכה במחשבות טהורות ובכוונות העמוקות, שמלאכה קדושה זו דורשת. הסופרים כתבו לא יותר מאשר חמש שורות ביום ולפני כל פעם שהצטרכו לכתוב את שם השם, היו טובלים במקוה ומטהרים את מחשבותיהם. כל אחד משלושת הסופרים הגיה את מה ששני האחרים כתבו, כדי להיות בטוחים במאה אחוז כי כל המילים והאותיות, עם כל התגים והקוצים, יהיו כתובים ללא כל דופי על הצד הטוב ביותר.
בה בשעה שסופרי הסת"ם עסקו בכתיבת ספר התורה, היו בני הזוג עסוקים בדברים אחרים, הקשורים אף הם במשימה שלקחו על עצמם. האשה תפרה "מעיל" לספר תורה ורקמה עליו אותיות זהב. הבעל הזמין אצל צורף אומן עטרה עשוייה מכסף ו"יד" מעובדת בצורה אמנותית. גם "עצי החיים" הוכנו מהעץ היקר ביותר שניתן היה להשיג, עם גלגלים מקושטים, משובצים באבני חן.
יותר משנתיים עברו עד שנגמרה מלאכת ספר התורה. בני הזוג חזרו לאמסטרדם, כשהם מאושרים שה' סייע להם ועלה בידם לבצע את משימתם, אשר בה השקיעו כל כך הרבה לב ונשמה.
הכנסת ה"כלה" של ספר התורה נערכה כטקס חגיגי מפואר. הרבנים וראשי הקהילה נשאו את ספר התורה תחת חופה מקושטת, כשכל יהודי העיר הולכים אחריהם. כאשר הגיעה התהלוכה אל שערי בית הכנסת, כיבדו את בעל השמחה, ר' משה, בהכנסת הספר להיכל. כאן קידמו את פניו בעלי הבתים החשובים של העיר, כשבידיהם שאר ספרי התורה שהוצאו מן הארון. באותה שעה נערכו הקפות תוך שירה וריקודים, והשמחה היתה גדולה. זמן רב לא שכחה קהילת אמסטרדם את חגיגת "שמחת תורה" מיוחדת במינה זו.
בני הזוג חזרו הביתה, כשהם עמוסים ברכות ואיחולים שהומטרו עליהם מכל צד. מרכושם הרב אמנם נותר מעט מזעיר, אולם הם היו בטוחים כי הבורא יתברך לא ינטוש אותם גם להבא. בשבת הבאה כיבדו את בעל השמחה בעליה לתורה, כשהם קוראים בספר החדש שהוכנס זה עתה. הוא בירך בכוונה גדולה ובעל הקורא החל לקרוא, כשלפתע הוא נעצר ופניו חוורו כסיד. רעדה עברה כקהל ובעל הקורא שיפשף את עיניו. כאילו כדי לוודא שהוא רואה את אשר לפניו. ה"יד" העשויה כסף רעדה בידו ולאחר היסוסים רבים הוא הפנה מבט נואש אל עבר הרב, הלה עלה על הבימה, הביט בספר התורה ורעדה אחזה בו. התברר כי שורה שלימה חסרה בספר התורה!
יותר מכולם נרעש ונחרד בעל השמחה עצמו. כל כך הרבה עמל, זמן וכסף הושקעו בספר תורה זה ולפתע פתאום אסון שכזה. הרי ספר התורה הוא פסול…
בלית ברירה גוללו את ספר התורה, לבשו עליו את המעיל וקשרו עליו את האבנט מבחוץ. לאחר מכן החזירו אותו לארון הקודש והוציאו ספר אחר במקומו. היתה זו שבת אומללה, ששלוותה הופרה והמקרה הטראגי הטביע חותם של צער על הקהילה כולה. בני הזוג שלנו מאנו להינחם וגם דברי הרב שניסה להרגיעם, לא הניחו את דעתם. הרב אמר להם שניתן לתקן את ספר התורה. ועדיין נשאר קלף מאותם קלפים מיוחדים שעובדו מעורות הצבאים. יהיה צורך איפוא לכתוב מחדש יריעה שלימה, ולהכניס אותה במקום זו הפסולה והספר יהיה שוב כשר ומתוקן .
דברים ההגיוניים של הרב לא נתקבלו על ליבו של ר' משה. אמת, אפשר לתקן, אבל זה כבר לא יהיה אותו ספר תורה, זה כבר לא מה שהוא רצה. ומי יודע אם לא יימצאו שגיאות נוספות. אם יכול היה לקרות דבר שכזה, שתחסר שורה שלימה. בנוסף לכל זה הוא ראה בכל הענין סימן, שה' לא קיבל את קרבנם… "מן הסתם לא היתה לי הזכות ולא הייתי ראוי לכך שיהיה לי ספר תורה כזה" – חשב ר' משה בלב שבור.
למחרת בבוקר, שעה שר' משה התכונן ללכת לבית הכנסת, התפרץ לביתו הרב כשהוא נושם ונושף בקושי. "ידידי היקר , " – אמר הרב – "דבר מוזר קרה עם ספר התורה שלך. הראו לי בחלום, כי ספר התורה שלך כשר בתכלית והוא זורח כמו השמש בצהרים. לא חסר בו לא מילה ולא שורה ואף לא קוצו של יוד. מה שקרה אתמול בשעת קריאת התורה לא היה אלא טעות ובלבול מוחין. פשוט נדמה היה, כי חסרה בו שורה חס ושלום. עוד נאמר לי בחלום, כי ספר התורה הזה הוא כל כך קדוש וטהור, שרק מלאכים כשמים ראויים לקרוא בו ומשום כך הוא נלקח הישר לשמים!"
ר' משה הביט ברב בהשתוממות גלויה. קשה היה לו להאמין כי אין חלום סתם או אולי מנסה הרב להקל את סבלו ולנחם אותו בצערו הרב. אולם הרב לא הותיר מקום לשהיות יתרות ולדא לר' משה לבוא איתו לבית הכנסת ולהביט לתוך ארון הקודש.
הם הלכו לבית הכנסת, שהיה באותה העת סגור, כי בימות השבוע היו מתפללים בבית המדרש הסמוך. הם נכנסו איפוא לבית המדרש והרב ציוה על השמש לפתוח את בית הכנסת. הם נכנסו וניגשו אל ארון הקודש בחיל ורעדה. הסירו את הפרוכת ופתחו את הארון. והנה המקום שבו עמד ספר התורה "הפסול" היה ריק. ספר התורה נעלם ואיננו.
עתה כבר לא נותר שום ספק בדבר, כי חלומו של הרב לא היה סתם חלום, מאותם חלומות אשר בדרך כלל שוא ידברו. הנה כי כן, ספר התורה נלקח לשמים והאם יכולה להיות הוכחה טובה יותר לכשרותו של הספר, שהוא נתקבל בישיבה של מעלה ?
"מן הסתם כך נגזר מן השמים שתהיה לך, ר' משה, קצת עוגמת נפש. אולי בגלל שכשמחה הגדולה שלך, שמחה של מצוה, התערבבה קצת, טיפ טיפה, שמחה צדדית, שמחה של שביעות רצון עצמית, אבק של גאוה ? בכל אופן עגמת הנפש שהיתה לך כבר כיפרה על הכל ועכשיו תוכל לעבוד את ה' בשמחה והוא ימלא את משאלות ללבך לטובה ולברכה" – סיים הרב את דבריו, בהם הצליח להרגיע את ר' משה ולהניח את דעתו.
ר' משה רץ הביתה כדי לספר לאשתו את האירוע המופלא שקרה לספר התורה שלהם. שמחתם היתה גדולה נוכח העובדה, כי עתה הראו לדעת שה' קיבל את מסירות נפשם וקרבנם אכן נירצה. גדולה עוד יותר היתה שמחתם כעבור שנה, כאשר אשתו של ר' משה ילדה בן זכר במזל טוב. בני הזוג זכו לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות. הם זכו לחיים ארוכים והתקיים בהם "אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד".
