היהדות יש בה פרדוקס מסוים: מצד אחד היא תובעת הכול ושולל בתכלית כל פשרה וכל ויתור בעקרונותיה, ומצד שני, דרישותיה הן כה קשות , עד שהמצאות היא, שרוב-רובם של בני-האדם אינם מצליחים לעמוד בהן, ואיש מהם אינו יכול לטעון לשלימות בקיום התורה והמצוות.
המציאות היא, שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". לכל יהודי, גם המדקדק ביותר במצוות, יש מה לתקן ועל מה להתחרט. היהדות חובקת את כל חייו של האדם, את כל מעשיו, דיבוריו ומחשבותיו, עד הרגשות הפנימיים הכמוסים ביותר, ורק בודדים מצליחים להגיע לאידיאל זה בצורה השלמה.
על רקע זח אפשר להבין עד כמה חסרת-טעם היא הסיסמה : "הכל או לא-כלום". זו סיסמה שפשוט אינה מציאותית. אין 'הכול ואין 'לא-כלום'. אין אדם שהגיע לשיא השלימות, ואין אדם שהוא בבחינת לא-כלום'. כל יהודי, ירצה או לא ירצה, מקיים מצוות, והשאלה היא רק כמה ואיך.
עצת היצר
אך היצר-הרע, שהוא "אומן במלאכתו', מצליח מאוד הודות לסיסמה זו של "הכול או לא-כלום". לאחד יאמר : "אי-אפשר להיות חצי-חצי ; או שאתה נהיה דתי עד הסוף, או שאתה נשאר כמו שאתה". לשני יאמר ; "אתה רוצה להתחיל לחיות כמו יהודי בסדר! אז עד הסוף! תעזוב הכול ותשב כל היום בבית-הכנסת". הוא עוטה על עצמו אצטלה של משי' ומושך לקיצוניות, מתוך כוונה להביא את האדם לידי משבר ולנפילה מוחלטת.
צריך תמיד לזכור את שני הקצוות שצוינו לעיל – מצד אחד היהדות לעולם אינה מרוצה ותובעת תמיד עוד ועוד, ומצד שני היא יודעת להעריך כל מעשה טוב, כל דיבור טוב, אפילו כל מחשבה טובה. אם אינך יכול (או נדמה לך שאינך יכול) להתפלל את כל התפילה – לפחות הנח תפילין וקרא את פרשיות 'שמע ישראל'. אינכם מוכנים בשלב זה לשמור שבת כהלכתה – לפחות הדליקו נרות והביאו לביתכם מעט אווירת השבת. זה לא נותן הכשר או היתר לאי שמירת שבת, אך האם מוטב להתנתק לגמרי? האם בגלל שאינך שומר – לצערנו – מצווה זו או אחרת, הנך פטור מקיום שאר המצוות?!
היהדות מוכנה להכיר בחוסר השלימות שלנו ולקבל כל מעשה טוב בפני עצמו. זאת, כמובן, כל עוד אין הופכים את המגרעות לאידיאל. כל עוד מכיר האדם בעובדה שהמגבלות הן שלו ואינו מנסח ליצור דת חדשה שתתאים לצרכיו, יש לכל מצווה ולכל מעשה טוב ערך רב ועצום. ואין כוחו של מעשה טוב אחד נגרע בשל העובדה שמעשה טוב אחר לא נעשה עדיין. כל דבר עומד בזכות עצמו.
מעשה אחד קובע
מורינו הרמב"ם מציג לפנינו כלל גדול: אדם צריך תמיד לראות את עצמו ואת העולם כולו כאילו הם נתונים על כפות מאזניים, כאשר הכפות שקולות. מעשה טוב אחד, דיבור טוב אחד, מחשבה טובה אחת – יש בכוחם להכריע לכף-זכות ולהביא "תשועה והצלה" לו ולעולם כולו.
