כרכרה הדורה נעצרה בפתח ביתו של הצדיק רבי ישראל בעל שם טוב. הדבר רגיל מאוד במז'יבוז', מקום מגורי רבי ישראל. תמיד מגיעים אליו אנשים ונשים קשי יום ומצליחנים. כל אחד רוצה להתבשם בניחוחו של הצדיק הדגול המקרב כל יהודי ורואה בכל אחד רק את הטוב שבו.
הפעם הגיע לרבי ישראל יהודי עשיר לבוש בגדים הדורים. הוא בא לבקר את הבעל-שם-טוב ועימו סכום כסף נכבד אותו מסר לידי הצדיק, כדי שייחלקו לעניים ולנזקקים.
"שמי אביגדור." הציג את עצמו, "אני איש עסקים מצליח מהעיר ברוד".
הבעל-שם-טוב קבל אותו בסבר פנים יפות, לקח מידיו את סכום הכסף הנכבד ושאלו: "מה אוכל לעשות למענך בתמורה לנדיבותך, ר' אביגדור?"
"לא כלום, רבי. תודה לך." השיב האיש בגאווה גלויה, "אני אדם עשיר מאוד, יש לי כל טוב. מזלי מאיר לי פנים. יש לי בתים מפוארים ובהם משרתים לרוב, יש לי אוצרות, כסף וזהב, יש לי נכסים רבים ואני בעצמי עשיתי את כל החיל הזה, בכוחי ובעוצם ידי. תאמין לי, רבי, יש לי יותר ממה שנחוץ לי באמת".
"אולי ברכה!" התעקש רבי ישראל להיטיב עימו. "אולי אתה רוצה ברכה!"
"ברכה?" שאל האיש ביהירות, "אין לי צורך בברכות, רבי! יש לי משפחה גדולה, אני רווה ממנה רוב נחת. לא, באמת שלא חסר לי דבר".
התרברבותו של אביגדור הכאיבה לבעל-שם-טוב עד מאוד. הוא תמיד ריחם על אנשים גאים ויהירים והתעצב אל ליבו, כשפגש אחד מאלה. הצדיק עצמו היה עניו מאוד והשפיע על הבאים אליו להיות ענווים וצנועים ולא לשכוח להודות לה' על כל מה שנתן להם.
"אם אינני יכול לעזור לך", חייך הבעל-שם-טוב עגומות, "אולי אתה תוכל לעזור לי, התואיל בטובך למסור מכתב לראש-ועד גמילות-חסד של העיר ברוד?"
"ודאי!" השיב אביגדור, "לכבוד גדול יהיה לי."
בלבו הוא הרהר בכבוד הגדול שיפול בחלקו עת כולם ידעו כי רבי ישראל בעל שם טוב מצא אותו ראוי ונאמן להעברת מכתבו.
הבעל-שם-טוב כתב מכתב, הניח אותו במעטפה ומסרו לאיש, שלא חסר לו מאומה.
אביגדור שם את המכתב בכיס מעילו ונפרד מהצדיק בברכת "צאתכם לשלום". אך עבר את מפתן ביתו של הבעל-שם-טוב וענין המכתב פרח מראשו.
***
ימים עברו, שנים חלפו. מאז ביקורו של אביגדור אצל רבי ישראל בעל-שם-טוב עברו להם ביעף שש-עשרה שנים. והנה הסתובב לו הגלגל. הצלחתו של האיש, שכה האירה לו פנים, עזבה אותו פתאום לאנחות. אסון אחר אסון פגע בו והיכה ברכושו הרב. הרבה מהיערות שהיו ברשותו – נשרפו, חלק משדותיו הוצף, היבול הושחת. מכה אחר מכה נחתה עליו. העשיר הגדול משכבר הימים, יצא נקי מנכסיו. לא נותר לו מאומה כדי להתחיל מחדש ולבנות לעצמו עסק, ולו משהו קטן ביותר. הנושים עיקלו את כל תכולת ביתו. הוא הגיע למצב קשה כל-כך, עד שנאלץ למכור את בגדיו, כדי להאכיל את אשתו וילדיו, שרעבו ללחם.
עני הרגיל בעניותו, מכיר כבר את המצב. אולם עשיר גדול היורד מנכסיו, אין לקנא בו כלל. מצבו של אביגדור היה גרוע פי כמה ממצבו של הקבצן המחזר על הפתחים…
בוקר אחד, לאחר כמה ימים בהם לא היה מה לאכול בבית, חיפש אביגדור משהו אותו יוכל למכור ולהביא דבר מאכל כלשהו לילדיו הזועקים ללחם. הוא חיפש וחיפש, אך לא מצא עוד מה למכור.
הוא עלה לעליית הגג אולי שם ימצא משהו. לפתע ראה בפינה מוטל מעילו הישן. חיש ניגש אביגדור וחיטט בכיסי המעיל אולי יש בהם דבר ערך כלשהו. פתאום נתקלו אצבעותיו במעטפה. עיניו חשכו. "הו, זה המכתב שהבעל-שם-טוב ביקש ממני למסור לראש-ועד גמילות-חסד של העיר".
הוא החל להיזכר בביקורו אצל הבעל-שם-טוב הקדוש, ולנגד עיניו עברו תמונות מהמפגש ומהתנהגותו שם. באיזו חוצפה ובאיזו יהירות התנהג! "אין לו צורך בכלום! אין לו צורך בברכה! יש לו הכל בכל!" אפילו את הטובה הקטנה, מסירת המכתב, אותה ביקש הבעל-שם-טוב ממנו, לא מילא עד עתה! כעת הבין אביגדור עד כמה מגיע לו מצבו הנוכחי. דמעות זלגו מעיניו. בהחלטה פתאומית נטל אביגדור את המכתב, אולי הוא עוד יצליח למצוא את ר' צדוק, הנמען, ויקיים את שליחותו של רבי ישראל בעל שם טוב. מי יודע אם ר' צדוק זה עוד חי. הוא יצא אל הרחוב בריצה, כדי לחפש את ר' צדוק, ראש-ועד גמילות-חסד של ברוד.
במרוצתו נתקל באחד מידידיו ושאלו: "האם אתה מכיר את ר' צדוק? היכן הוא גר,"
"אתה מתכוון ודאי לר' צדוק, ראש-ועד לגמילות-חסד!" ענה הידיד בשאלה.
"כן, כן!" ענה אביגדור בשמחה. "אותו אני מחפש. אני צריך אותו דחוף!"
"אם כך, תמצא אותו עכשיו בבית-הכנסת. כרגע אני בא משם", ענה הידיד, "איזה בר-מזל זה ר' צדוק. רק הבוקר נבחר לראש-ועד לגמילות-חסד . של העיר!"
"רק הבוקר!?" נדהם אביגדור.
"כן. רק הבוקר הוא נבחר", השיב הידיד בהתלהבות.
"אתה מכיר אותו, את ר' צדוק?" המשיך אביגדור בסקרנותו.
הידיד, שהכיר את ר' צדוק היטב, החל לספר:
"ר' צדוק זה, חי בברוד כל ימי חייו. הוא היה חייט במקצועו, אולם לא הצליח במיוחד במלאכתו, לא הכירו אותו ולכן לא היו באים אליו לקוחות רבים. את לחמו הרוויח בתיקון בגדים ישנים, מאחר ואיש לא הזמין אצלו חליפות חדשות. הוא וכל ומשפחתו חיו כל השנים בעוני ובחוסר כל, מבלי שאיש יכיר אותו. הוא ישב בבית-הכנסת בשורה האחרונה, קרוב אל הדלת ואיש לא שם-לב אליו. ר' צדוק נמנה בין האנשים העובדים קשה ומרויחים מעט. אך למרות כל זאת, היה תמיד שמח בחלקו.
"אולם, לאט-לאט השתנה מצבו של ר' צדוק לטובה. הוא התייצב בפני בעל-אחוזה עשיר, שהזמינו אליו כדי לתפור מדים למשרתיו. המדים מצאו-חן בעיני הפריץ, וכך נסללה הדרך להזמנות נוספות. עתה גילו כולם, כי הוא חייט מעולה. גם מהצבא קיבל הזמנה ותפר אלפי חליפות מדים, לשביעות רצון כולם. אין פלא, כי ר' צדוק הלך מחיל אל חיל והפך לאדם עשיר, ומטבע הדברים, החלו האנשים להתייחס אליו אחרת. אך ר' צדוק נשאר במצבו החדש כפי שהיה מאז ומתמיד; עניו, צנוע ומסביר-פנים לבריות. ר' צדוק לא שכח את מצבו הקודם והעושר לא העבירו על דעתו. להיפך, הוא החל לוקח חלק בעבודה הציבורית של העיר, עד שהבוקר נבחר כראש-ועד לגמילות-חסד של העיר ברוד."
אך כילה הידיד את דבריו, שם אביגדור פעמיו אל בית-הכנסת. ר' צדוק היה שם. הוא עסק במיון בקשות העניים המבקשים עזרה וסעד מועד-גמילות-חסד. אביגדור ניגש אליו, סיפר לו את סיפורו העגום ולא שכח לתת את מכתבו של הבעל-שם-טוב.
ר' צדוק פתח את המכתב, שיועד עבורו, וקראו ביחד עם אביגדור:
"ר' צדוק היקר! מוסר מכתב זה היה פעם עשיר מאוד אולם עתה הוא עני מרוד. הוא שילם בעד יהירותו והתרברבותו ובא על עונשו די והותר. לאחר שנבחרת הבוקר כראש-ועד גמילות-חסד בעירך, עשה נא הכל כדי לעזור לו ,להחזירו למעמדו הקודם. יש לו משפחה גדולה שעליו לפרנסה ואין לו במה להתחיל להתעסק. בכסף שתתן לו, הוא יצליח שוב, אולם הפעם הוא יהיה ראוי להצלחה גדולה יותר מאשר קודם לכן. בכדי שלא תטיל ספק בדברי, הנני נותן לך אות. אשתך אמורה ללדת, ואני מבשר לך כי עוד היום היא תלד בן זכר למזל-טוב".
ר' צדוק ואביגדור הביטו זה בזה ממושכות המומים לחלוטין. עוד לא התאוששו שניהם מתדהמתם, ודלת בית הכנסת נפתחה בתנופה, המשרת נכנס והודיע: "מזל-טוב, ר' צדוק! אשתך ילדה בן!"
אין צורך להוסיף ולומר, ר' צדוק מילא את הוראותיו של רבי ישראל בעל-שם-טוב בקפדנות. הוא נתן לאביגדור סכום כסף, שבעזרתו החל לעסוק במסחר והצליח בעסקיו, אולם עתה התנהג אביגדור אחרת לגמרי, הוא חילק מכספו לעניים ולנזקקים ועסק במעשי-חסד רבים, כשאת הכל עשה מתוך ענווה וצניעות.
