תעודת זהות:
הרב נחמיה וילהלם שליח חב"ד לבנגקוק, תאילנד אוכלוסייה: 12 מליון יהודים: כ-300 משפחות יהודיות מתגוררות בתאילנד. כמאה אלף מטיילים מישראל פוקדים מדי שנה את האזור בית כנסת: שניים בתי חב"ד: בנגקוק, צ'אנג מאי וקו-סמוי פז"מ שליחות: עשר שנים
באחת מטיסותי מישראל לבנגקוק, בירת תאילנד, התיישב לידי בחור צעיר שיצא לטיול לבדו. לימינו התיישב בחור צעיר אחר, ובמהלך הטיסה הם התחילו לדבר. הבחור שלידי שאל את השני: "תגיד, אתה מתכנן לנסוע לבורמה?", וכשקיבל תשובה חיובית המשיך ואמר: "בוא ניסע ביחד". עצרתי אותו לרגע, התנצלתי שאני מתערב ושאלתי: "כמה זמן אתה מכיר אותו?", הצעיר ענה לי: "הכרתי אותו עכשיו". "אם כן", הקשיתי, "אתה לא חושש שאולי אתה ימני והוא שמאלני, אולי זה יפריע במהלך הטיול?". הצעיר רק חייך אליי ואמר: "אחי, עזוב אותי מכל השטויות האלה. אנחנו עכשיו בטיול, תן ליהנות. מה זה משנה ימין או שמאל? כולנו יהודים".
הפגישה עם אותו בחור צעיר הזכירה לי סיפור. פעם הלך אדם במדבר והיה מאוד צמא. כשראה מרחוק בית קטן, הוא שמח ואמר לעצמו – שם יתנו לי לשתות. אבל אז חשב – בטח באמצע המדבר ירצו ממני מאה דולר על כוס מים, אבל לא אכפת לי לשלם, העיקר שלא אמות מצמא. הוא המשיך ללכת ואמר לעצמו – אולי הם ירצו מאתיים דולר, לא נורא, אני אשלם. וכך המשיך לחשוב, והמחיר עלה בראשו – אולי ירצו 300, אולי 400… כשהגיע לבית, דפק בדלת ומיד כשהיא נפתחה הוא התנפל על בעל הבית ואמר לו: "אתה לא מתבייש? 2,000 דולר לכוס מים?".
כשישראלים נפגשים בטיול במזרח הם מדברים ולומדים להכיר אחד את השני, ואז רואים שאף אחד לא מנסה למכור כוס מים ב2,000- דולר. האתגר הגדול הוא דווקא בארץ, כשכולנו בלחץ של שגרת היומיום. שם עלינו לנסות באמת להפסיק לשפוט, ופשוט לתת הזדמנות לכל אחד להכיר אותנו ולתת לעצמנו הזדמנות להכיר אותם.
דפקו על הדלת של השכן שמעולם לא דיברתם איתו, והזמינו אותו לאכול איתכם ארוחת ערב. עלו לאוטובוס או לרכבת, שבו ליד האדם שנראה הכי שונה מכם ופשוט דברו איתו. היכנסו לכל אחד ממאות בתי חב"ד בארץ ותגלו אנשים כמוכם שישמחו לארח אתכם ולשבת איתכם על כוס קפה לשיחה. ספרו להם על עצמכם, הם יספרו לכם על עצמם וכן, אם תזמינו אותם גם הם ישמחו לבוא אליכם לכוס קפה. כך נלמד ונראה כמה מאחד יש בינינו ונוכיח לעצמנו ולכולם שגם בארץ זה אפשרי, לא רק בטיול למזרח.
