בפרשת השבוע 'פנחס' נקרא על הגורל שציווה ה' לעשות, כהכנה לקראת חלוקת ויישוב ארץ ישראל.
חז"ל (חכמינו זכרונם לברכה) מספרים, שהיו קלפיות – מהן הוציאו את שמות השבטים וחבלי הארץ המוגרלים, ובנוסף לכך התשובה היתה מוארת מה'אורים והתומים' (אבני החושן) כתשובה א-לוקית מופתית, ובנוסף אירע נס שהגורל עצמו היה 'צועק' את התוצאה "חלק ארץ 'א' לשבט 'ב" וכדומה..
לכאורה לא ברורה ההתמקדות בפרטים הטכניים עד כדי עשיית נס, כשמדובר רק בתהליך בדרך למטרה הסופית, ומה עוד שההגרלה נעשתה בשקיפות מלאה, כך שאין צורך בהכרזה הניסית.
אלא שהתורה באה ללמד אותנו, שבקדושה גם הדרך חשובה:
בדומה להקרבת קורבן לקב"ה, שם ההלכה קובעת שכל תהליך ההקרבה צריך להיעשות בטהרה; וגם במקרה שקורבן שנעשה בשלימות לפי כל הכללים, אם הכהן חשב 'מחשבה פסולה' אפילו בשלבים המקדימים להקרבה- הקורבן נפסל.
כך בחיי היום יום, כשאנחנו עושים מעשה חיובי, עלינו לעצור בכל שלב בתהליך, ולבחון את הכלים בהם אנו עושים שימוש, ולוודא שהם ראויים למטרה הקדושה- אותה הם משרתים.
