התורה מכירה את ה"אטום"?

ב"ה י"ח טבת, תש"כ
ברוקלין, נ.י.

שלום וברכה:

קיבלתי את מכתבך מיום ה-10 בינואר, בו אתה מבקש את ההסבר שלי ביחס לארבעת "היסודות הבסיסיים" שמוזכרים בפרק א' של התניא, ואתה שואל אותי כיצד ניתן ליישב זאת עם הכימיה המודרנית שמכירה ביותר ממאה יסודות.

בתור הקדמה, אני חייב לתקן לפחות שני תיקונים במכתבך. האחד, המקור של אמירה זאת בתניא איננו כפי שאתה כותב, אלא ניתן למצוא אותה במדרש-רבה לחומש במדבר, ובאריכות גדולה יותר ובפירוט גדול יותר בחלקים רבים של הזוהר, וביתר הסברה בספרי קבלה אחרים. השני, הכימייה המודרנית איננה מכירה ביותר ממאה יסודות בסיסיים, אלא במספר יותר קטן במידה משמעותית, אם מצמצמים את החומר לחלקיקים או למרכיבים הבסיסיים שלו. שכן, מה-שמכונה יסודות הם בעצמם מורכבים מאטומים, שהם החלקיקים הקטנים ביותר שניתן לחלק להם יסוד תוך שמירה על התכונות האופייניות לו. אבל האטומים עצמם מורכבים שוב מחלקיקים קטנים יותר, כמו אלקטרונים, פרוטונים וניוטרונים, וכו'.

כך שהתשובה לשאלתך נעוצה כבר בהגדרה הנכונה של המונחים הנתונים בדיון. שכן, כפי שצויין למעלה, מה-שמכונה יסוד הוא לא החלקיק הכי בסיסי של החומר. אפילו המונח "אטום" שמשמעותו המקורית היתה משהו שלא ניתן לחלוקה, מהווה מילה מיושנת שכיום משתמשים בה רק מטעמי נוחות, שכן היא כבר לא זהה עוד למשמעות המקורית שלה. בדומה לכך, כאשר אנחנו מדברים על אדם בתור היסוד של חברה, אין פירושו של דבר שהאדם הזה עצמו איננו מורכב.

צריך לזכור זאת כאשר אנחנו חושבים על המונח 'יסודות' בזוהר, במדרש רבה, בקבלה וכו', וכמובן, בתניא ובמקורות חב"דיים אחרים. פירושו של המונח הוא לא משהו שתחת נסיבות רגילות הינו בלתי ניתן לחלוקה או בלתי ניתן לשינוי, אלא מה-שמכונה בפועל "לבנים" או מרכיבים בסיסיים באמת שמרכיבים כל דבר שקיים בעולם. יורשה לי להזכיר גם שישנה אסכולה אחרת שמקבלת את ארבעת היסודות הללו, לא בהיבטים הגשמיים שלהם, אלא בהיבט האיכותי, כלומר, "אש" במובן של תכונות חום ויובש; "מים" במובן של קור ולחות, וכן הלאה.

אני מקווה שזה יענה על שאלתך, ואם יש לך עוד שאלה כלשהי, אל תהסס לכתוב שוב.

בכל האיחולים הטובים, ובברכה,

[חתימת יד קודשו של הרבי]