לא נפסיק לשיר

ברני קראוזה מן האקדמיה של קליפורניה הוא מומחה לביו-אקוסטיקה (קולות הטבע החי). מאז שנות השישים הקליט קראוזה יותר מ-‏3,500 שעות של מרחבי צליל מאפריקה: בליל קולותיהם של ציפורים, יונקים, חרקים, זוחלים, ודו-חיים למיניהם.

בתור מוזיקאי שת לבו לכך, שלכל חיה יש "טריטוריה אקוסטית" משלה, בדומה ליחודיותו של כל כלי בודד בתוך תזמורת שלמה. כחלק מהסימפוניה הטבעית, משמיעים יצורים בודדים את קולם ברצועות קול זמינות, כך שאחרים מבני מינם שומעים אותם, למרות עומס הצלילים האחרים. שילובם של כל הקולות יחד יוצר הרמוניה מופלאה שאיננה פוגעת ביחודיותו של ה"סולו" הפרטי של כל יצור.

נשמע כשטח מדעי שולי? – לא לפי משנת חז"ל. גדולי עולם אלה, מעבר לשליטתם בכל מקצועות התורה, הוכיחו בקיאות מופלאה במדעים. הם מרחיבים את היריעה הצלילית הרבה מעבר למה שמתארים הביו-אקוסטיקאים, ומלמדים כי לא רק ציפורים שרות. גם לנחשים, לדקלים ואפילו לאבנים – יש את השירה שלהם.

"שירתו" של כל נברא היא הביטוי הפנימי ביותר. משוב קולי החוזר אל הקדוש-ברוך-הוא, בתגובה לעשרה מאמרות האלוקיים שבהם נברא העולם על אין-סוף יצוריו. המאמרות מורכבים מאותיות, שכל אחת מהן כביכול 'צליל' אלוקי. צלילים אלוקיים אלה מתחברים באין-סוף צורות והם שמהווים ויוצרים את מציאותו האמיתית של כל נברא.

מלבד בני האנושות, משוללים כל הנבראים האחרים זכות בחירה. החי, הצומח, והדומם 'מתנהגים' תמיד בהתאם לרצון האלוקי. וזו בעצם השירה שלהם. השתלבותו של כל נברא בהרמוניה המופלאה של הבריאה, מבלי לאבד את הנתונים הייחודיים שלו – מביעה בעצם קיומה שיר הלל ושבח אל הבורא.

לנו, בני האדם, ניתנה הזכות לשיר שיר אחר. אנו היחידים שיכולים לשיר לפני הקדוש-ברוך-הוא שירה מודעת, מתוך בחירה אישית. בספרות חז"ל נמנות תשע שירות היסטוריות מיוחדות במינן, ששרו בני-ישראל . חלקן על-ידי כל העם יחד – כשירת הים לאחר נס קריעת ים סוף, וחלקן על-ידי נבחרים – כשירת דבורה וברק לאחר הניצחון על צבא סיסרא.