זהו? נגמר החורף?

השמש זורחת רק ביום, ורוח לא תמיד נושבת – כך שאנרגיה המופקת מכוחם איננה מיוצרת כל הזמן. בניגוד לשמש ולרוח – מי הים נעים כל הזמן. ולכן מתרבים היום הטוענים כי הפתרון האמיתי לבעיית האנרגיה המחריפה, נמצאת דווקא בים: מקור אינסופי של כוח תמידי, זול ונקי.

מערכות חדשות להפקת אנרגיה מגלי הים ומכוחות הגאות והשפל, צצות כל הזמן. מערכות אלו תהיינה יעילות במיוחד באזורים צחיחים הסמוכים לים. ניתן יהיה לבנות את תחנת הכוח ליד הים ולהשתמש באנרגיה שתופק להתפלת מי הים. שימוש כזה מתוכנן במערב אוסטרליה, אחת הנפגעות הראשיות משינוי האקלים העולמי: בסכרים ובמאגרים של אוסטרליה זורמים היום רק רבע (!) מכמות המים המתוקים שזרמו בהם לפני עשר שנים. 

בעיית המים הגלובאלית שלנו לא תימשך זמן רב, כנראה. בתנ"ך ובדברי חז"ל אנו קוראים על כך שזמן הגאולה – הקרוב מאוד – יהיה תקופה עתירת מים מתוקים. אפילו מתוך קודש הקודשים שבבית-המקדש ינבעו מים מופלאים, כמו שנאמר (יואל ד, יח): "ומעין מבית השם יצא והשקה את נחל השיטים".

נביעה מוגברת זו תהא השתקפות גשמית לשפע הרוחני שיגיע לעולם. וכמו שאומר ישעיה הנביא (יא, ט): "ומלאה הארץ דעה את השם – כמים לים מכסים".

מה אם כן משתקף בחסר הנוכחי של מי שתייה? אכן – יובש רוחני. את תקופתנו זו של טרום הגאולה, של רגע לפני הגאולה, מתאר עמוס הנביא (ח, יא) במילים: "הנה ימים באים, נאום השם אלוקים – והשלחתי רעב בארץ. לא רעב ללחם ולא צמא למים – כי אם לשמוע את דברי השם". הצמא והצחיחות הרוחניים שרבים מזהים היום בעצמם – הוא מה שמשתקף בבבואת המציאות הגשמית כתהליך נורא של מדבור (מלשון מדבר שממה) שתוקף את עולמנו בפתאומיות.

המודעות הנכונה לסיבות הרוחניות של הדבר, היא הדרך השורשית להתמודד עם הבעיה. חז"ל מפצחים עבורנו את קוד הקריאה של ישעיה הנביא: "הוי כל צמא לכו למים", ומפרשים: "אין מים אלא תורה". הסיבה לצימאון וליובש היא רוחנית: רעב וצמא לאלוקות. גם אם לא תמיד מפרשים כך את תחושת אי הנוחות הפנימית– הרי זוהי הסיבה האמיתית.