אם תפגשו אותו מלווה קבוצות במכון אסנט בצפת, שם הוא מנהל את מרכז המבקרים, או תקשיבו להרצאותיו במיסטיקה יהודית ברוח החסידות, תתקשו להאמין שהאברך הצנום, בעל העיניים היוקדות, היה בעבר הלא-רחוק מדריך נערץ בתורת הבודהיזם והעביר סדנאות מדיטציה. מאות נהרו אל האי המבודד בתאילנד שבו התגורר, וביקשו להשתתף בסדנאות שניהל. גם היה לו עסק משגשג בתחום התכשיטים, וחנויות בהודו וביפן מכרו את מוצריו.
את מסעו אל היהדות, כמו שהוא מגדיר זאת, התחיל אייל קרוצ'י בהודו, שאליה הגיע במסגרת הטיול שלאחר הצבא. הוא התכונן לשהות בה כמה חודשים בלבד, אך נשאר אחת-עשרה שנים. "נפל לידי ספר על הבודהיזם, וקראתי אותו בשקיקה. עד אז כל ספר שנטלתי לידיי היה מרדים אותי. לא הייתי מסוגל לקרוא ספרים. הבודהיזם משך אותי. למדתי את השיטות השונות שלו ועשיתי מדיטציות ויוגה. השתתפתי בסדנאות ויפאסנה, שבהן שתקתי ימים ארוכים".
אי מבודד
אחרי כמה שנים של עיסוק אינטנסיבי בבודהיזם, החל לחוש שהדרך הזאת אינה נותנת מענה לשאלות רבות ובמידה רבה הוא מרמה את עצמו. נסע לתאילנד, שכר חלקת חוף באי מבודד והציע למעוניינים ללמוד יוגה ומדיטציה כדי להירגע ממירוץ החיים.
"המקום היה מבודד לחלוטין", הוא מתאר. "כדי להגיע לאי היה צורך לשוט שלוש שעות בסירה. אבל הבדידות והשקט כבשו אותי. בתוך שבעה חודשים היה המקום מלא אנשים שהתלהבו מהבדידות וביקשו שאעביר להם סדנאות ואדריך אותם. היו לי שם בקתות שבהן שילבתי לימודי מדיטציה ויוגה, טיפולי רפלקסולוגיה ואמנות. לצד אלה הפעלתי במקום מסעדה ומקומות לינה והמקום היה בתפוסה מלאה".
לחתונה צריך רב…
ושוב, יום אחד מצא את עצמו תוהה אם זו תכלית החיים. הטיפול בנופשים ועיסוקי המקום סחפו אותו, והוא ניסה להתעלם מהקול הפנימי. ניסה ולא הצליח.
באותם ימים חשב להתחתן עם נכרייה מקומית. מכיוון שידע שחתונה נעשית על-ידי רב, פנה לבית-חב"ד בתאילנד, ושם פגש את הרב נחמיה וילהלם. השיחה נמשכה זמן רב ובסיומה התחיל להתלבט על כדאיות הנישואין לנכרייה. "הרב אמר לי שאם אנשא לנכרייה, אמצא עצמי מתגעגע לכל מה ששייך לי. החלטתי להקפיא את התכניות", הוא מספר.
נקלע להתוועדות
השיחה מלב אל לב כבשה אותו, והוא מצא עצמו עובר בבית-חב"ד בכל פעם שהזדמן לבנגקוק. "כשהייתי צריך להזמין מזון וציוד לאי, הייתי עובר דרך בית-חב"ד, שומע מעט יהדות, מנענע בראש וממשיך הלאה. ככה זה נמשך שנה וחצי. אט-אט הבנתי שהתשובות לשאלות שאני מחפש נמצאות בבית-חב"ד ובשיעורים בתניא".
יום אחד נקלע להתוועדות בבית-חב"ד. זה היה בדיוק ביום הקדוש, ג' בתמוז. אין לו הסבר מה קרה שם, אבל בהתוועדות הזאת התעורר משהו בליבו והוא החליט להתחיל להניח תפילין בכל יום. "זה היה הצעד הממשי שבו התחיל תהליך ההתקרבות לתורה ולמצוות", הוא אומר. "הייתי בקשר עם כמה מנהלי בתי-חב"ד שתמכו, עודדו וכל הזמן שמרו על קשר. הדרך הייתה ארוכה, אבל הקב"ה הנחה אותי לבסוף להגיע אל האמת".
התוכן באדיבות:
צעירי אגודת חב"ד
© כל הזכויות שמורות
