ללמוד מהעבר

אולם הסיבה העיקרית היא, החינוך לערכו הרב של לימוד התורה. בסולם הערכים היהודי נמצא לימוד התורה גבוה מאוד, ולכן למרות שגם בחופשה ניתן ללמוד – וכך אכן נדרש מהתלמידים, כמו שתמיד נדרש מכל יהודי – הרי שאין להשוות את איכות הלימוד שבחופשה לזו שבמסגרת. משום כך מאריכים את שנת הלימודים וכמעט שלא חופשים.

מה באמת פשר הערך הכל כך מקודש שמעניקים ללימוד התורה? מגיל רך מחנך אורח-החיים היהודי ללימוד מתמיד של פרשיות וסוגיות, שלא כל כך מוצאים בהן משמעות מעשית היום, אלפי שנים לאחר שנכתבו. אנשים מוגיעים את מוחותיהם כדי לפענח שורה בתלמוד או בספר קדום אחר, למרות שלכאורה לא יצמיחו ממנה שום תועלת כלכלית או כל תרומה אחרת לחברה האנושית. למה?

התשובה על כך נעוצה בהבנה מהותית של כל סיבת הקיום שלנו. חז"ל מלמדים, כי הקדוש-ברוך-הוא הביא אותנו לעולם, כדי שניצור בו הרמוניה מושלמת בין גשמיות לרוחניות. שנעביר את הסביבה החומרית שבה אנו חיים תהליך עידון, שבסופו נוכל לזהות בברור את הנוכחות האלוקית המוחלטת שחובקת את היקום.

תהליך זה מתבצע באמצעות התורה והמצוות. לימוד החכמה האלוקית שבתורה וקיום הרצון האלוקי שבמצוות, כאן בעולם הגשמי, מקרב בין החומר לרוח ומביא להתמזגות ביניהם. במיוחד כאשר שקוע מוח גשמי של יהודי בלימוד התורה – חובקת אותו רוחניות אלוקית עוד יותר מאשר בקיום מצווה ונוצרת ביניהם התמזגות ייחודית מופלאה. נכון להיום איננו מזהים זאת, אך בבוא הגאולה נכיר בכך.

וזו בעצם המטרה העילאית שבלימוד: להגשים עוד ועוד את התופעה המופלאה של חיבור הגשם והרוח, כהכשרה לקראת המיזוג המושלם שישרור ביניהם בגאולה.

החכמה האלוקית המדהימה שנמצאת בתורה גם מועילה לכל תחומי החיים, ואכן יש מי שמשכילים לזהות זאת – אולם לא זאת המטרה העיקרית שבלימודה. המטרה העיקרית היא כאמור בעצם הלימוד, ולכן הוא כל כך מקודש.

חשוב גם לדעת, כי ההשפעה מרחיקת הלכת שיש ללימוד התורה על מצבו הרוחני של העולם, משתנה גם בהתאם לתכני הלימוד.

למשל: בתקופה זו שבין שבעה-עשר בתמוז לתשעה באב, אנו אבלים על חורבן בית-המקדש. חז"ל הבטיחו שבכך שנזכור כראוי את העבר – נזכה מהר יותר לחבור אל העתיד ולהיות בבית-המקדש השלישי, הנכסף. הרבי מליובאוויטש ממליץ במיוחד בימים אלה ללמוד דווקא על מבנה בית-המקדש, משום שבכך אנו מאיצים עוד יותר את התהליך הרוחני שמוביל אותנו אל ימי הבית השלישי.