ה'תנאים' לשידוכי בתו כבר נכתבו, מועד החתונה ייקבע בזמן הקרוב, ובכיסו אין פרוטה להוצאות החתונה. כיצד יראה את פניו לפני המחותן?
ר' וולף קיצס, תלמידו הקרוב של הבעל-שם-טוב, היה ידוע כעני מרוד. אף שבתו הגיעה מכבר לפרקה, לא העז לחשוב על הצעות שידוכין בעבורה. מצבו הכלכלי לא אִפשר לו לתת נדוניה אפילו בסכום נמוך, ואיך אפשר לערוך שידוך בלי נדוניה?
מה מאוד גדלה הפתעתו כאשר יום אחד, לאחר התפילה, נקרא בדחיפות אל רבו, ושמע מפיו דברים ברורים: "הגיעה שעתה של בתך להשתדך. עליך לשלוח שליח לעיר יאסי, שיחפש בעבורה חתן טוב והגון. מצידך תתחייב לתת אלפיים רובל כסף נדוניה, ואשר לכל השאר – הסר דאגה מליבך".
כמצוּוה ועושה מילא ר' וולף את הוראת רבו. תיכף נשלח שליח בשמו לעיר יאסי. סיפר השליח על אבי הבת המוצעת, ובחן היטב את ההצעות הרבות. לבסוף העלה בחכתו בחור מובחר ומיוחד בתורה וביראת שמים, מיהר לסכם עם הוריו את עניין השידוך ולהודיע למשפחת הכלה.
ר' וולף מיהר לבשר לבעש"ט את הבשורה הטובה, אם כי עשה זאת בלב כבד. שמח הבעש"ט ובירכו בברכת 'מזל טוב' לבבית, ועודדו כי בעזרת ה' ישיג את הכסף הדרוש.
חלפו כמה שבועות, והנה מגיע מכתב מהמחותן ובו הוא מתלונן, כי החתן לא קיבל שום מתנה מצד הכלה, כמקובל. ליבו של ר' וולף נחמץ בקרבו. המחותן מדבר על מתנות, ומה יאמר כאשר יתברר לו מצבי האמיתי?, חשב בליבו. את המכתב מסר לבעש"ט, ולא קיבל שום תגובה.
מכתב שני הגיע. ביטחונו של ר' וולף לא התערער. שוב לא ענה על המכתב, אלא המתין לבאות. המכתב השלישי היה חריף מקודמיו. במכתב זה איים המחותן כי אם לא יקבל תשובה מפורטת על שאלותיו, יקרע את ה'תנאים' ויבטל את השידוך.
הגיע ר' וולף ובידו המכתב לבעש"ט, לשאול מה יעשה עתה. אמר לו הבעש"ט: "כתוב להם כי יצאו לדרך, לבוא למועד החתונה, וכשיבואו יראו שהכול מוכן, הן המתנות הן הנדוניה". רבי וולף כתב בדיוק כפי שנצטווה.
בינתיים הִרבה ר' וולף בתפילה, אך מאַיִן יבוא עזרו לא ידע. בתוך כך הגיע מכתב מהמחותן ובו הוא מבשר כי בעוד כמה ימים הם מגיעים. ליבו של ר' וולף נפל בקרבו, ורגליו נשאוהו למעונו של הבעש"ט. הרגשתו הייתה כי כלו כל הקיצין, ועתה יהיה עליו להתמודד עם התחייבותו הבלתי-מציאותית.
בעוד הוא ממהר לביתו של הבעש"ט, עצרוּ אדם שנראה סוחר אמיד, ושאלוּ היכן הבעש"ט מתגורר. אמר לו ר' וולף: "בא עמי, כי אני בדרכי לשם".
נכנסו השניים, ובטרם פנה הבעש"ט לר' וולף, הושיט את ידו לשלום לסוחר וביקשו לשבת. מיד פתח הבעש"ט והחל לספר:
"היה יהודי עשיר, שעסקיו היו בהובלת עצים ברפסודות. יום אחד עשה עסקה טובה וקיבל תמורתה ארבעים אלף רובל כסף. ליהודי הייתה מרכבה הדורה, עם סוסים משובחים, וגם עגלון נכרי, וכאשר סיים את העסקה פנה לחזור לביתו שמח וטוב-לב.
הדרך הארוכה גרמה לעשיר עייפות רבה, ובמהרה שקע בתרדמה עזה. בדיוק לרגע זה חיכה העגלון. הוא הִטה את הסוסים מדרך המלך אל תוך היער העבות. כשהתעורר העשיר, מצא את עצמו בלב היער, כשהעגלון עומד מעליו, מנופף בגרזן בחמת רצח, ותובע ממנו למסור לו את כל כספו.
החל היהודי להתחנן כי העגלון ישאיר לו מחצית הכסף, אך הגזלן בשלו. באין-ברירה מסר לו את צרורו, ובו ארבעים אלף רובל כסף. "כעת מוכרח אני להורגך", אמר העגלון, "כדי שלא תפנה למשמר העיר, שירדפו אחריי".
הבין היהודי כי מצבו בכי-רע, והחל לבכות ולהתחנן על נפשו, אך ללא הועיל. רק לומר וידוי הרשה לו העגלון, והיהודי החל לשפוך את שיחו. במר-ליבו נדר, כי אם יעזרהו ה' ויינצל מצרה צרורה זו, ייתן מעשר מהסכום לצדקה.
ופתאום, באורח בלתי-צפוי, עבר בקרבת מקום שומר היער, ושמע את תחנוניו של היהודי. הוא הבין מיד את אשר לפניו, ובטרם תפס העגלון את המתרחש, הצליח להתנפל עליו, להפילו ולכפות אותו. לאחר מכן שחרר את היהודי והעגלון הגיע אחר כבוד לבית האסורים.
היהודי שב לביתו מלא שבח והודיה לה', אך את נדרו שכח והבטחתו לא קיימה. לפתע חלתה בתו ומתה. לאחר מכן חלה בנו יחידו, ומצבו החל להידרדר, אך עדיין לא נזכר העשיר…".
בעוד הבעש"ט מספר, פרץ הסוחר בבכי נסער וקרא: "כן, רבי, אני האיש! אכן, באתי לבקשו להתפלל על בני. מודה אני ומתוודה כי שכחתי את נדרי, ועתה מוכן ומזומן הנני לקיימו ברגע זה, ובלבד שבני יבריא ויחיה".
אמר לו הבעש"ט: "הנה לך מצוות הכנסת-כלה מהודרת. מסור את כספך לר' וולף, העומד לידך, וה' ישלח לבנך רפואה שלמה וקרובה".
ר' וולף קיים את הבטחתו למחותן ושקל לידו אלפיים רובל כסף, וגם לחתן הוסיף מתנות. את החתונה ערך ברוב פאר, לאחר שביקש מהסוחר העשיר להישאר לשמחת הנישואין. ובטרם שב הסוחר לביתו נתבשר בבשורה הטובה כי בנו החלים לגמרי והוא בריא כאחד האדם.
התוכן באדיבות:
צעירי אגודת חב"ד
© כל הזכויות שמורות
