צר לי לאכזב אתכם, אבל חוץ מדמיון מקרי בשם (או יותר נכון בכינוי, שהרי שמו המלא והרשמי של הבחורצ'יק הוא 'בוזון היגס') אין לחלקיק המסתורי – שנחשף במאיץ הענק בשוויץ – שום קשר עם אלוקים המקורי, זאת חוץ מן העובדה הפשוטה שהוא עצמו מהווה חלק (או בעצם חלקיק) מאותה יצירה מדהימה של אלוקים בורא העולם, שככל שאנחנו לומדים להכירה לעומק, באדיבות המדע המתפתח במהירות, רק מתחזקת בקרבנו עוד יותר האמונה בבורא עולם אין סופי, אשר בכוחו לברוא עולם מורכב ומדהים שכזה, וליצור חוקי טבע עקביים ומתוחכמים שכאלו המבטיחים את המשך קיומו.
כיצד זכה 'בוזון' צנוע לכינוי יומרני שכזה – "החלקיק האלוקי"? זאת אותיר לכם לחפש ולמצוא בכוחות עצמכם (כמי שחיפש ומצא, אני בהחלט ממליץ על כך. אתם עומדים להיות מופתעים…) אלא שבלי כל קשר למקור הכינוי זהו ללא ספק אחד מהכינויים הקולעים והנכונים ביותר, לאו דווקא מההיבט המדעי אלא יותר מההיבט הרוחני. שהרי הרעיון שבבסיס קיומו החומרי והגשמי של כל נברא, מסתתר בסופו של דבר חלקיק אלוקי הוא אבן יסוד מרכזית בתורת הקבלה והחסידות:
בריאת העולם על ידי אלוקים, כבר מתוארת בהרחבה בספר בראשית. אך חכמי הקבלה העמיקו וביארו כי ה'אנרגיה הרוחנית' באמצעותה ברא הקב"ה את העולם לא הייתה תופעה חד פעמית חולפת, אלא כח אלוקי זה נותר ספון וטמון בבסיסו של כל דבר נברא, והוא זה הממשיך לקיימו ולהחיותו. כך שבעצם כל קיום חומרי וגשמי מהווה ביטוי ומעטה לניצוץ וחלקיק אלוקי הטמון בתוכו.
כך ניסח זאת אדמו"ר הזקן מייסד חסידות חב"ד בספר התניא שלו (עם עיבודים קלים):
"הנה כתוב 'לעולם ה' דברך נצב בשמים'. ופירש הבעל שם טוב, כי דברך שאמרת 'יהי רקיע בתוך המים', תיבות ואותיות אלו הן נצבות ועומדות לעולם בתוך רקיע השמים ומלובשות בתוך כל הרקיעים לעולם להחיותם… וכן בכל הברואים שבכל העולמות עליונים ותחתונים, ואפילו ארץ הלזו הגשמית ובחינת דומם ממש, אילו היו מסתלקות ממנה כרגע חס ושלום האותיות מעשרה מאמרות שבהן נבראת הארץ בששת ימי בראשית, הייתה חוזרת לאין ואפס ממש כמו לפני ששת ימי בראשית ממש. וזהו שכתב האריז"ל שגם בדומם ממש כמו אבנים ועפר ומים יש בחינת נפש וחיות רוחנית, דהיינו בחינת התלבשות אותיות הדבור מעשרה מאמרות המחיות ומהוות את הדומם להיות יש מאין ואפס שלפני ששת ימי בראשית".
אז נכון, מדובר בחלקיק עלום ומסתורי, בלתי ניתן לראיה מוחשית או גילוי ממשי בשום דרך שהיא, אך כל המודלים מוכיחים שלא רק שהוא עצמו נמצא אי שם, אלא הוא זה שמהווה את בסיס הקיום כולו. כל מה שנותר הוא להצטייד במאיץ התודעתי המשוכלל אותו מספקת לנו תורת הקבלה והחסידות, ובאמצעות למידה מעמיקה, לזהות ולגלות את ה'חלקיק האלוקי' שבכל דבר, ולהבין ש"אין עוד מלבדו".
| הכותב הוא שליח חב"ד באזורי חן בתל-אביב |
