ידיעה מול תובנה

בני אדם נוהגים לעיתים לקבוע הליכות מסויימות 'כי כך נראה להם' . . .בחלק מהמקרים יתכן ויהיה צדק בדבריהם והם אכן כוונו לנקודת האמת, אולם כשרוצים להנחות נכון לא תמיד נכונה דרך ההיגיון האישי ויש בהחלט מקום לנתינת מקום של כבוד לדיוקים ושמירת הדברים כפי שהם היו במקורם הראשוני ללא כל פשרנות המביאה להתפתחותה של פרשנות שאינה דומה כלל למקור התובנה המתהווה. די לה לטעות אחת בלתי הגיונית לחלוטין המשתקללת בין מרכיבי התובנה וכל סטיית אלפית מילימטר הרי היא בנקודת היעד לעיתים בטווח קילומטר ואינה דומה כלל למאור שבמקור. כך כשגם רצונו של האדם להיטיב הוא ירחיק נדוד הרחק כמטחווי קשת מן המטרה. זכור לי המקרה בו תלמיד העתיק משכנו בעת מבחן ובמקור נכתב 'נעלמו להן הפירות' והמעתיק ברצותו לשנות מעט כתב 'נעלמו להן הבהמות' . . .  ואינה דומה התוצאה למקור ממנו נלקחה. בכל מקרה יש לכוון ראשית לרצונו ומהותו של המקור. דבר זה נכון שבעתיים במקרים בהם כל כוונת מקור העשייה הינה לטוב בלבד ואילו על ידי ההפעלה המגיעה מתוך תובנה שגויה הנבנית על סמך נתונים אישיים עלולה התחנה הסופית לא להיות דומה לחלוטין לכוונתו הטובה של מחולל המהלך.

כך הדבר בדברים שבין אדם לחברו ובין איש לאשתו. כשמוסיפים את התבלין הלא נכון הרי שכל התבשיל מקבל טעם בלתי נסבל, שיחות אישיות מובילות לעיתים להתפרצותן של להבות יצריות בלתי נשלטות בו בזמן שכל הצדדים משוכנעים כי הצדק מצוי רק בצד שלהם וכך מתרחקים להם קצוות האיחוי המיוחל עד כי לעיתים נדמה כאילו לא ישכון שם השלום לעד חלילה. במקומות אלו נכנס על פי רוב המרכיב הנוסף אשר תורם רבות להקדחת התבשיל  והוא הרגש מיודענו. כשלעצמו הרגש הריהו דבר טוב כשהוא מגיע במינון משולב כהלכה עם ההיגיון אולם במקרה ו בו עולם הרגש נכנס בכל עוצמתו אל תוך המערכה הרי שיקשה הדבר ביותר על הבאת הספינה אל חוף מבטחים משום שכשהשכל מובל על ידי הרגש מקבלת התובנה גבולות גמישים כלפי חוץ בעוד שהיא נוטה להגן על הרובד הפנימי לבל יינזק על ידי מידע בלתי רצוי אשר עלול למוטט את כל עולם התוכן הפנימי שנבנה בעמל רב והעמדתו בפני סכנה עלולה להעמיד את בעל התובנה ככלי ריק ונטול כל ערך. זו גם הסיבה הבאה לידי ביטוי בעת וויכוחים ובהם אחד הצדדים מגביה את קולו ולמעשה מגן בכל כביכול על עצמו מפני האפשרות שהעומד מולו יוכל לשנות את קו המחשבה אותו הוא גיבש ואשר עם רבות הזמן הפך לחלק בלתי נפרד מאישיותו. התנהגות דורסנית אשר אינה משקללת לחלוטין את הידיעה הראשונית שממנה שואבת חיות כל מהות כוחה התובנה המתהווה חדשות לבקרים.

כל עוד אין אדם זה עומד מול מראה עצמית המביאה אותו לידי תהליך מתפתח של היצמדות אל תכני הידיעה תוך התנתקות מוחלטת מתובנותיו המהוללות אין כלל סיכוי לגרום לו להפנים את טעויותיו. הפנייתו של אדם זה אל המראה האישית חלילה לה שתבוא על ידי ויכוחים וליבוי יצרים גובר. התודעה בדבר הצורך בהיצמדות אל הידיעה המוחלטת תבוא בקול דממה דקה ומכוונת ומה שלא ייעשה על ידי אלפי מילים רותחות ונרגשות ייעשה עד תום על ידי הדממה המכוונת.