לצייר החב"די המפורסם ברוך נחשון מחברון, סגנון ציור מיוחד המשלב מוטיבים יהודיים בנופיה הקסומים של ארץ-ישראל. ביצירותיו, הוא מתרגם לשפת הציור מחזות מסיפורי המקרא וממדרשי חז"ל, ממראות הטבע ומהחזיונות של הנביאים. יש ביצירותיו השפעות מכל מה שמגיע אליו מהלימוד בכתבי הקודש. הוא משתדל להפיק הרמוניה מלאה, בצבעים ובצורות ומשתמש הרבה בדימויים יהודיים כמו בית המקדש, מנורת שבעת הקנים, נרות, רימונים ושופרות. נחשון מספר כי: "בטרם שאתחיל ואחרי שאני מסיים, אני מודה לה', שנטע בי את הכשרון, ההשראה והיכולת".
הרבי מבקר בתערוכה
מספר הצייר ברוך נחשון: כשפרצה מלחמת ששת-הימים, שמענו על קבוצה שיוצאת לחברון והצטרפנו אליה. כך נהיינו החסידים הראשונים בעיר חברון שמחדשים את ההיסטוריה החב"דית הענפה בעיר. בתשל"ט הופיע יום אחד הרב פייביש וואגעל מלונדון, והודיע לי שהגיע הזמן שאצא מהבית ואערוך תערוכה בלונדון. היא קצרה הצלחה, ואספתי את כל הציורים במחסן שלי ונסעתי עמם לניו-יורק. שאלתי את הרבי אם אני אוכל להכניס שניים-שלושה ציורים אורגינאליים לחדרו…
כתשובה ענה הרבי "למה שניים שלושה? תבדוק את המצב בספרייה". בדקתי ועניתי שיש מקום ל- 7-8 ציורים. הרבי שלח אותי לבניין המשרדים הממוקם למעלה והורה לי לפתוח תערוכה. "ואני אהיה הפותח" הוסיף הרבי את האמירה הכה דרמטית – שהרבי יהיה אורחי בתערוכת הציור שלי!
הרבי שהה חמישים דקות בתערוכה, ויחד עמו הגיעו כל חברי המזכירות. התבטאות מיוחדת שמהדהדת באזני הייתה: "היטבת לבטא את הנשמה של היהודי, אבל ליהודי יש גוף, והגוף הוא קדוש, ושאתחיל להתעסק יותר בתורה ומצוות".
בתערוכה העיר הרבי הערות שונות על הציורים. ציור אחד בו הרבי דווקא לא העיר, היה כשהופיעו שם בעלי חיים לאו דווקא כשרים עם הכיתוב "הללויה". אני לא יודע מה אפשר ללמוד מכך, אבל עובדה היא שהרבי לא העיר על טומאתן של החיות.
"תמכור לאנשים בריאים"
כאן ארע דבר מעניין. הרבי הורה לי לפתוח את אחת הדלתות שבדיוק מאחוריה שכבו כמה ציורים על הרצפה. היה מקום לרבי ולי בלבד, ובין הציורים היה רווח של מרצפת בודדת. הי אלו רגעים מאוד אישיים עם הרבי, ושם היה ציור של ארמון שלמה המלך, עם דמויות של שומרי הסף. הרבי שאל: "זה לא מתאים לסגנון של הלבושים של מצרים", ואני עניתי שכיוונתי לבגדי האשורים. מכך הבנתי שהרבי בקיא אפילו בסוג התלבושות של העמים העתיקים. ציור אחר נשא את הכותרת "זה לעומת זה עשה אלוקים", בו הופיע הגוי מעל היהודי. הרבי תיקן אותי שעל היהודי להיות למעלה, ועבדתי הרבה כדי לשנות. כעת היהודי נמצא ממש על ראשו של הגוי. הערה נוספת של הרבי הייתה על ציור הכרובים. הרבי אמר שהצורה שציירתי זהה לזו של הנוצרים, אבל בתורה כתוב שהכרובים היו "סוככים בכנפיהם על הכפורת".
בסוף הביקור שאל אותי הרבי אם הצלחתי למכור משהו. עניתי בהומור שאנשים שמעו את המחירים והתעלפו. חייך הרבי ואמר: "תמכור לאנשים בריאים". אגב, בפעם אחרת שהייתי בניו יורק שאל אותי הרבי אם ציירתי משהו במשך שהותי בעיר. עניתי שהיה לי מצב רוח שחור ולכן לא ציירתי. על כך הוסיף הרבי: "בכל מקום אליו אתה מגיע, יהיו איתך מערכת צבעים ומכחול. כשעברתי בהזדמנות אחרת ב'כוס של ברכה' הרבי נתן לי בקבוק משקה והורה לי להוסיף לציורים שלי. מאז, עד שאזל הבקבוק, הייתי מוהל טיפה לתוך כוס דילול הצבעים המלאה מים.
אחרי חמש עשרה שנים חזרתי לחיים גרוס, והוא הודה באוזניי שהרבי מליובאוויטש מבין גם באמנות, כשראה את ציורי. לו הייתי מתפתה ללמוד ממורה פלוני הייתי מקובע בשיטתו. כך אני זוכה ליצירות מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה".
