לכל זוג ישנם מחלוקות לעיתים. יתרה מכך לכל זוג ישנם נושאים בהם קשה, ואולי אפילו בלתי אפשרי להגיע להסכמה. דוגמא פשוטה: אישה שמבחינתה לצאת לנופש זה בבית מלון מחוץ לבית, ובן זוג שמבחינתו נופש זה להיות בבית שלו, בנחת. לכל זוג יש כמובן את רשימת הנושאים החלוקים שלו.
איך בכל זאת מסתדרים?
רוב האנשים והנשים יגידו לכם שלומדים להתפשר. שלומדים לאפשר אחד לשני. ואני מוסיפה על הדברים החשובים הללו, כי בעיקר חשוב ללמוד לא להיבהל מכך שאנחנו לא מסכימים.
איך עושים זאת? כיצד ניגשים לעסוק בנושאים הללו מבלי להגיע לוויכוח או מריבה לא נעימה? איך אפשר לשמור על זוגיות טובה כשיש אי הסכמה?
כמה עצות קטנות:
.
מיקוד בהסכמות:
אחד הנושאים שאני שומעת לגביו אי הסכמות רבות, הנו הגישה בחינוך הילדים. המחלוקות נעות לרוב סביב עניין הגבולות והדרישות, אל מול המרחב והבחירה החופשית של הילד. "אנחנו רק מתחילים לדבר על זה, והאווירה נהיית מתוחה", תיאר הורה צעיר. העצה שיעצתי לו, וכעת גם לכם, הנה- להתחיל מההסכמות.
בכל נושא שהוא, ניתן למצוא גם את נקודת ההסכמה. ברוב המקרים ישנם חיבורי השקה עליהם אנו מסכימים. למשל בדוגמא המתוארת- שני בני הזוג מסכימים על כך, שהילדים זקוקים גם גבולות וגם למרחב. הוויכוח העיקרי הוא המינון. ברגע שהזוג היקר יתחיל את הדיון, כשהוא ממוקד בהסכמות, יהיה קל יותר להמשיך ולדון גם באי הסכמות. ההר שנדמה היה שחצץ בניהם (או בנינו), הפך להיות נמוך וקטן יותר.
כך בכל נושא שהוא- לפני שמתחילים "להתבצר" בעמדה שלנו, תקדישו כמה דקות לדבר על נקודות ההשקה וההסכמה.
.
2. פשרה ולא ויתור:
יש לי בעיה עם השימוש במונח ויתורים בזוגיות, בייחוד כשהם באים באופן קבוע על ידי צד אחד, שמתרגל לוותר ולוותר (הנה המאמר מורחב בנושא). המילה המדויקת יותר לדעתי היא- הפשרה. פשרה פרושה הסכם זוגי שמאפשר לשני הצדדים להביע את עמדתם, ומתוך כך להגיע להסכמה, שבה כל אחד צועד צעד קדימה לכיוון בן או בת זוגו. אתן לכם דוגמא מהבית שלנו.
בעלי מאמין ודוגל בנושא של בריאות טבעית. גם אני בסך הכל בעד (אפרופו מיקוד בהסכמות), אבל כשזה נוגע לילדים שלנו, לא תמיד יש לי סבלנות, ,ומעדיפה לתת אקמול שירד החום, וכולנו נוכל להירגע. הגישות השונות שלנו הובילו למחלוקת סוערת בעניין הדאגה לבריאות ילדים. אך לבסוף… לאחר ששנינו הסברנו את עמדתנו, הצלחנו ב"ה להגיע לפשרה. אולי קצת מוזרה בעיני אחרים, אבל אותנו היא בהחלט הרגיעה וסיפקה. הנה היא: עד ל39 חום, הולכים רק על אפשרויות טבעיות. ברגע שהחום עולה על 39, נותנים אקמול J.
אני בטוחה שאם בעלי היה הסמכות היחידה בבית, הוא לא היה נותן אקמול בכלל. ואם אני הייתי הסמכות היחידה, הייתי נותנת אקמול עוד קודם. אך זוהי כוחה של הפשרה הזוגית. כל אחד עושה צעד לקראת בן או בת זוגו, ומגיעים לפשרה מוסכמת.
.
3. לא להיבהל ממחלוקות!
אחד הדברים שמעצימים את אי ההסכמות בקשר הזוגי הוא היחס אליהם. כאשר אנו "נלחצים", נבהלים, כועסים או מאוימים מאותה אי הסכמה, ההתמודדות כולה הופכת להיות מורכבת וקשה יותר.
מתוך הבנה זו, חשוב שנדע לפתח גישה נכונה, חיובית ואפילו קלילה יותר כלפי אי ההסכמות. בן או בת הזוג שלנו הם אינם השכפול הגנטי שלנו. הם (תודה לאל!) בעלי אישיות ייחודית משל עצמם. ובאופן טבעי, יש נושאים עליהם אנחנו חושבים אחרת. הבעיה מתחילה כאשר אנחנו נלחצים מכך. "אז מה זה אומר על הבעל שלי אם הוא חושב ככה?", או "א מה זה אומר עלי אם אני נשוי לאישה שמאמינה כך?". האמת היא, שזה לא אומר עליכם שום דבר. זה רק אומר שלבן או בת הזוג שלכם יש מחשבות, דעות ונטיות שונות.
הדרך לצמצם את הבהלה או הלחץ מכך, היא ללמוד לעשות הפרדות. אמנם אנחנו זוג, ויש לנו הרבה החלטות משותפות לעשות, אך בתוך כל אלו, לכל אחד מאתנו יש גם אישיות בפני עצמו, ומסלול התפתחות שהוא נדרש לעבור. בלי קשר אלינו. אי ההסכמות אינם מעידים על הכל. הם חלק מסוים בחיי זוגיות שלמים.
.
4. כבוד. הבנה. הקשבה.
כמו שכתבתי בתחילה, אחד הסודות להתמודדות חיובית עם אי הסכמות (שתמיד יהיו…), הנה המיקוד בהסכמות. המיקוד במה כן דומה, במה כן מחבר ומשותף בנינו. מעבר לכך, לא משנה עד כמה הסכמה זו גדולה ומשמעותית, היחס לדעה השונה (ובעיקר לאדם שאומר אותה) מוכרח להיות מכובד.
וכמו שאני אומרת הרבה: אפשר ולגיטימי לא להסכים, אך חשוב לכבד ולהקשיב.
ובמשך לסעיף הקודם, ככל שאיננו נבהלים מהדעות השונות ומאי ההסכמות, כך ייקל עלינו להקשיב ולכבד, מבלי להילחץ או לכעוס.
****
ולסיכום, חשוב שנזכור כי גם באי הסכמות יש צד חיובי. זה יוצר עניין, מאפשר לנו להתפתח, ללמוד על עצמנו, ולהעמיק את הזוגיות. תודו שאם היינו מתחתנים עם עצמנו… זה היה הרבה יותר משעמם. הסוד הוא ללמוד ליהנות ולעיתים גם לצחוק מכך שאנחנו גם שונים
מוזמנים לשאול ולהגיב,
המון הצלחה!
