כשיעקב הכין עצמו לקראת המפגש עם עשיו, הוא הכין עצמו לכל תרחיש. התכונן לשלום אבל בד בבד גם התכונן למלחמה. הוא שלח מלאכים עם מתנות רבות לאחיו כדי לפייסו, ומצד שני הכין את אנשיו למלחמה עם עשיו.
הרבי מביא את המדרש (בראשית רבה עה, ו) שמלמד אותנו, שיעקב הגיע מוכן לעוד דבר אחד גדול, יעקב הגיע מוכן לביאת המשיח.
לכל אדם בעולם יש תפקיד, התפקיד הוא העלאת הדברים איתם הוא בא במגע לקדושה. אם דרך אכילה כשרה, בברכה ולשם מטרה קדושה, אם בעשית טוב או בדיבור חיובי. כשכל אחד יסיים להעלות את חלקו לקדושה, יהיה העולם כולו מוכן לקראת ביאת המשיח. ויעקב, בדרגתו וברמתו, הגיע אז למצב שאת 'החלק' שלו בעולם הוא כבר טיהר והכין בכך את עצמו לגאולה.
המדרש רואה את זה מרומז בדברי יעקב לעשיו: "ויהי לי שור וחמור". חמור – זה מלך המשיח, שנאמר בזכרי'ה (ט,ט): "עני ורוכב על החמור". כלומר, יעקב אומר לעשיו, אני כבר עם חמורו של משיח, אני מוכן לגאולה.
ואם תשאלו מדוע, אם כן, עברנו אלפי שנים של גלות חשוכה שכזו ועדיין לא הגיעה הגאולה? זהו, שנוצרה בעיה קטנה. עשיו לא היה מוכן לגאולה. וזה שאמרו המלאכים בשובם על יעקב: "באנו אל אחיך, אל עשיו" – באנו אליו במחשבה שהוא 'אחיך' שהוא מוכן כמוך לביאת המשיח, אבל מאוד מהר התברר לנו שהוא 'עשיו', ויש לו עוד דרך ארוכה לעשות.
הרבי לומד כאן מיעקב הוראה לחיים. האדם היחיד אל לו להביט סביב ולומר, למה לי לעבוד קשה, הרי הסביבה שלי לא עובדת ולא מתקדמת כמוני. אלא בדיוק כמו יעקב, על האדם להכין את עצמו ואת כל השייך אליו לגאולה, לטהר ולהעלות, לקדש ולנקות, ולהיות מוכן לביאת המשיח גם אם העולם סביבו בכלל עסוק בדברים אחרים.
אז כן, צריך להתכונן לכל תרחיש, חשוב להיות מוכן. אבל אם נלמד מיעקב אבינו, חשוב להיות מוכנים לטוב ולחיובי, כי הוא יבוא, בטח שהוא יבוא, במהרה בימינו אמן.
