בפרשתנו מסופר שמשה רבינו בא לעם ישראל בשליחות ה' ובישר להם שבקרוב ממש הסיום של גלות מצרים הולך להיגמר, והם יגאלו לחרות עולם.
התורה מספרת שהתגובה של עם ישראל לבשורה העצומה והמרנינה הזו לא הייתה, כפי שלכאורה היה ניתן לצפות, בשירים ותרועות שמחה. הם קיבלו אותה באפתיות גמורה ובחוסר אימון מוחלט. 'ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה'.
המסר מכך בזוגיות הוא:
פעמים רבות בני הזוג מנסים להעביר מסרים אחד לשני, ומשום מה בהרבה מאוד מקרים, המסר לא עובר מסך. בן/בת הזוג לא מקשיבים לכך מספיק ברצינות, ולא מפנימים את המסר, ובוודאי שלא מיישמים את השלכותיו ובקשותיו המעשיים הנובעים ממנו.
דבר זה יכול ליצור תסכול עמוק בצד השני, מתוך תחושה שאין לי פרטנר, וכי כל דברי נופלים על אזנים ערלות, דבר המראה לכאורה על חוסר הערכה משווע. מובן מאיליו מה הדבר יכול לגרום למערכת הזוגית שלהם..
כאן התורה מלמדתנו שהפרשנות שלנו לסיטואציה שלילית זו היא לא תמיד נכונה.
יכול מאוד להיות שסיבת המחסום של קבלת הדברים מהצד השני, אי לא אובייקטיבית היא סובייקטיבית וטכנית.
לעיתים רבות בן/בת הזוג לא נמצאים בשיא ערנותם ומצב הרוח שלהם לא בשמיים והם כרגע לא כלי להקשבה ובטח לא לתוכחה.
סיבות רבות במהלך היום שחלף, יכולים לגרום לעייפות, חוסר אונים, תסכול פנימי וחיצוני ,חוסר שליטה ולחץ פיננסי. כל הדברים הנ"ל ודומיהם משפיעים ישירות על יכולת ההכלה של האדם.
יתכן מאוד שאותם הדברים בדיוק, אם היו נאמרים במקום הנכון ובזמן הנכון ובסיטואציה המתאימה הם היו מתקבלים בהבנה, והיו יותר קרובים לכך שהצד השני יפנים אותם, ואף ישנה וישפר את צעדיו ויחסו אלינו.
זוגיות חכמה מורכבת גם ובעיקר מתכונה זו ומחוש זה: לדעת מה להגיד, מתי להגיד, ובאיזה צורה לומר את המסר!
