בוודאי יסביר [לבני משפחתו שביקש ברכה עבורם] גם-כן . . דיוק לשון רבותינו ז"ל בנוגע לברכה, 'גִּשְׁמֵי ברכה', שצריכה להיות תחילה חרישה וזריעה ואז הנה הגשם מביא ברכה בתוספת מרובה.
ומובן, אשר באיש ואשה הישראלים, בני משפחה – [ה'כלי' לקבלת הברכה] הוא, לכל לראש, העמדת הבית שיהיה דוגמא ולמופת בית איש הישראלי – כלומר "מִקְדָּשׁ מעט" בהנהגתו.
וכנראה במוחש, דבר זה תלוי זה בעיקר בהנהגת האִשה עקרת הבית, ושהבעל יסייע בידה ככל יכולתו. ומובן אשר אי אפשר להנ"ל כי אם כאשר הבעל מתנהג בשבתו בביתו ובלכתו בדרך וּבְשָׁכְבוֹ ובקומו, באופן אשר כל רואיו יכירוהו כי מזרע אברהם יצחק ויעקב הוא.
ואם כל זה מוכרח בכל מקום ובכל זמן, על-אחת-כמה וכמה בדורנו זה, שכל אחד מאתנו הוא אוּד מוצל מאש [מהשואה], אשר ברחמיו הגדולים, השאיר אותו בורא עולם השם יתברך לפליטה כדי להחיות עם רב, ובארץ אשר עיני השם אלוקיך בה מראשית שנה ועד אחרית שנה – שהאחריות והזכות שבהנהגה כזו גדולים כמה פעמים ככה.
ואין הקדוש ברוך הוא מבקש [ודורש] אלא לפי כֹחו של כל אחד, ומראש ניתנו הכֹחות והאפשריות למלא את כל הנ"ל במילואו בזמן ומקום בו נמצאים.
מקור: אגרות קודש ח"א ע' עה-ו • מוגש ע"י מכון אור החסידות העתקת המכתב באישור הוצאת ספרים קה"ת
