ה”יידישע מאמע”
פשוט ראיתי אותה עומדת ומאירה כך מולי. האשה הזו שאת שמה אינני זוכר עוד, לימדה אותי מה ששום ישיבה לא יכולה ללמד – "סאשה שלי יהיה היום יהודי!".
פשוט ראיתי אותה עומדת ומאירה כך מולי. האשה הזו שאת שמה אינני זוכר עוד, לימדה אותי מה ששום ישיבה לא יכולה ללמד – "סאשה שלי יהיה היום יהודי!".
"תעשה לי טובה: לך הביתה, תכין לי רשימת צרכים, סידורים, שיפוצים של הכל, אני מבטיח לסדר הכל בבת אחת. רק תפסיק לבוא לי פה כל שבועים עם 'משהו קטן' ● בלוג שליח לכבוד כינוס השלוחים בישראל
הייתה התרגשות באויר הכיתה. אבל אז, ילדה אחת הרימה יד ושאלה בתמימות: 'בני ישראל, אכן חטאו אז. אבל אני, אני לא עשיתי שום דבר לא טוב במשך השנה. על מה עלי לבקש סליחה?'
להיות מוכנים זה טוב. אבל, האם אנחנו מוכנים גם לטוב כפי שאנו מנסים להיות מוכנים לרע?
"סטאלין מת, גם הקג"ב התפורר, אבל משה וישצקי עוד חי, כי לבן שלי בן העשר קוראים משה וישצקי והוא ידליק נרות בחנוכייה גדולה ויפה והפעם בלי דמעות, אלא עם שירה ושמחה"
כשאתה אומר לעצמך: אני רוצה אבל לא יכול כי קשה לי.. תזכור שכבר לפני 3300 שנה עמד נביא שאינו יהודי וקבע: "כרע שכב כארי". וארי'ה, הוא תמיד נשאר ארי'ה.
השאלה שאני שואל את עצמי היא, האם אנו תמיד זוכרים למה אנחנו מדליקים נרות חנוכה? איזה ניצחון אנו מציינים, ואיזה חושך בדיוק באנו לגרש? ● בלוג
בעידן הפייסבוק והוואטסאפ, ברגע אחד, ביכולתנו לחרוץ גורלו של אדם, לפגוע בכבודו, בשמו ובמשפחתו, ולא פעם אף להושיבו "בדד מחוץ למחנה"…
כשנשב על הארץ בט' באב, כמובן רק במקרה שחס ושלום משיח עוד לא יופיע, ונבכה את החורבן, אל נא נשכח שהחורבן הכואב הוא בעצם תחילת הבניה
גם אם לא יצא לכם לעשות סדר פסח בקטמנדו – נפאל, או לטעום לביבות של חב"ד בחנוכה באוקלוהומה ולא נפלתם באמצע טיול לשווייץ לקבלת שבת בבית חב"ד בבאזל. עדיין, י"א בניסן, (יום שישי הקרוב) הוא יום מיוחד עבורכם…
