"זמן שמחתנו" – שמחה הדדית
למעשה, רק הגוף של היהודי יכול להיות משועבד, אבל הנשמה האלוקית שלו היא חופשית במהותה. עם זאת, בעקבות המכשולים וההפרעות החיצונים והפנימיים, דרוש מאמץ מתמיד כדי לתת ביטוי לחופש הזה ולהגשים אותו • הרבי כותב
למעשה, רק הגוף של היהודי יכול להיות משועבד, אבל הנשמה האלוקית שלו היא חופשית במהותה. עם זאת, בעקבות המכשולים וההפרעות החיצונים והפנימיים, דרוש מאמץ מתמיד כדי לתת ביטוי לחופש הזה ולהגשים אותו • הרבי כותב
קסם אישי רב, מקצוענות וחוצפה חסידית חביבה אפיינו את לוי-יצחק פריידין ז"ל, מי שהיה במשך שנים רבות 'צלם החצר' ב'770' – בית-המדרש של הרבי מליובאוויטש.
בהתייחס לכותרת של כמה מהפרסומים שלך, היינו "בעיית הפתרון והחשיבה", אני משוכנע שכאשר יוצאים עם מסר ברור ותקיף לדור הצעיר בכלל, ולצעירים יהודיים בפרט, ברוח זו שלעולם הזה יש בורא ומנהיג, לדבר זה כשלעצמו תהיה השפעה ניכרת, וזה יסייע לפתור בעיות רבות שהדור הצעיר בן זמננו עומד בפניהן • הרבי כותב
היתה לי הפתעה מסוימת לקרוא במכתבך שהסוציאליזם מונע ממך ללמוד על היהדות. לאמתו של דבר, צדק חברתי הוא אחד העקרונות הבסיסיים של היהדות התורנית • הרבי כותב
כשמרחיבים את הצער מעבר לצורך הנשמה למעלה מרגישה עצב על כך. שביעות רצון אמיתית יהיה לה כשהילדים שנשארו מאחור הולכים בדרך התורה והמצוות מתוך שמחה
"אתה תפרסם ב'ג'רוזלם פוסט שמשיח מגיע לארץ ישראל" • לפניכם קטעים מחלוקת דולרים, בהם נראים אנשי תקשורת עוברים לפני הרבי.
נוכחתי במסירות הנפש העצומה שמקריבים שלוחיו של הרבי בכל מקום בעולם. אפשר לומר שההקרבה היא גם של העולם הזה וגם של העולם הבא….
במשך שנים רבות התגורר מר ווק בוושינגטון ויחד עם פעילותו האישית הענפה במגוון תחומים להפצת יהדות, עזר כמיטב יכולתו להאדרת פעילותה של תנועת חב"ד העולמית • הפיסקה שבסוף המכתב הבא – המתייחסת להערה שכתב מר ווק בהקדמה לספרו "זה א-לי" – משקפת היטב את יחסו של הרבי אליו • הרבי כותב
אני חייב להסתייג מהתיאור שלך את עצמך כ"עקרת-בית יהודיה רגילה". להיות עקרת-בית, בייחוד עקרת-בית יהודיה, זה בכלל לא דבר "רגיל". לעקרת-הבית היהודיה ניתנה אחריות עצומה בתור עקרת-הבית, "היסוד של הבית" ♦ הרבי כותב
כאשר העניות בעירך היא שאלה של פיקוח-נפש, בעוד שהאחרים זקוקים למעט חמאה בשביל הלחם שלהם – שאלת הבחירה ביניהם אפילו לא מתעוררת