זוגיות ומשפחה

אצלי חלוקת תפקידים ברורה: אני מחליט בכל הקשור לדברים מהותיים ואילו אשתי מחליטה לגבי כל יתר ההחלטות השוליות והזניחות

ברגעים בהם נראה העולם קסום ורוד ומבטיח, זהו הרגע בו הבקיעים אשר כוסו בעבר ביריעות החום המהביל פורצים להם אל מעל לפני השטח. מדוע הדחף לנתינה הוא בלתי נשלט?

בקהילה פרצה מהומה רבתי, הגבאי הידוע באמירותיו משוחררות הרסן פגע במזכיר בית הדין ואמר כי הוא משוגע. הלה אץ אל הרב מרא דאתרא וביקש שייעשה עמו צדק וימצו את הדין עם הפוגע.

נטילת סמכויות הבאה כפיצוי על חסכים רגשיים בגיל הרך, מניבה אדם בוגר הכופה דעתו על סביבתו ללא כל אבחנה

הכל נגזר מההסתכלות על המתרחש, יש שיעדיפו להביט על העולם מבעד למשקפיים כהות ואחרים יעדיפו משקפיים ורודות

המיזוג הנכון בו האדם בוחן כל דבר בשכלו מתוך רגישות מתאימה, לא נותן לגלי מוחו לשעבד את גלגל הרגש

ישנם מצבים בהם עומד האדם בפני שוקת שבשורה, אין הוא יודע כלל כיצד עליו להמשיך ולמשוך את עגלת חייו, המעמסה נראית בלתי נסבלת וכלל אינו יודע עם מה וכיצד יקום אל יום המחר…

איך אני בתור הורה אמור להגיב כאשר ילדה או ילד אחרים מכים אותה, האם לקחת אותה, לסלק את המכה, לתת לה להתמודד…

המצב הביטחוני מעורר תחושת חוסר ודאות ופחד המשתלטת על משפחות רבות. התפקיד שלנו כמבוגרים הוא להיראות חזקים ואיתנים מול הילדים ולהרגיע אותם, אבל איך עושים את זה בפועל? ומה אומרים להם? כיצד מגיבים לפחדים של ילדים? או איך מתמודדים עם מצבי לחץ של ילדי ADHD?

"אשתי לא מרשה לי להיפגש עם חברים…" או "בעלי לא אוהב את חברה שלי". אלו תלונות שאנו שומעים לא פעם. מדוע הקשרים עם החברים, שעד החתונה היו לרוב פשוטים וטבעיים, הופכים להיות מורכבים ומחושבים?