חינוך

בלב ים שורץ כרישים טורפים, הכריז המלך: מי שירד אל המים ישחה מעט וישוב אל האוניה, אמלא את כל משאלות לבו אף מעבר לחצי המלכות

כולם בוודאי מכירים את תסמונת האם הרצה אחר ילדיה עם בננה או כריך עד שערי הגן או בית הספר כשהדבר היחיד המונע ממנה להמשיך הינו גדר בית הספר.

יש בני אדם שאינם בנויים לעבוד מול זרקורי הסביבה, טוב להם עם אלמוניותם. הם יעדיפו את העשייה בצל והליכה בדרכים צדדיות. כל עוד אין להם צורך בכך, הם לא יגיחו אל אורו של עולם ויחיו את חייהם בצנעה.

כשאנו באים לסייע לזולת, חשובה ביותר הדרך בה אנו בוחרים לעשות זאת. עוד טרם לעשייה, אנו חייבים להאזין לרחשי לבו

הכל נגזר מההסתכלות על המתרחש, יש שיעדיפו להביט על העולם מבעד למשקפיים כהות ואחרים יעדיפו משקפיים ורודות

בכל מקרה בו ישנו רצון של בני הזוג להתקדם, קיים סיכוי לשדרג מצב ולקדם מהלכים ♦ הדרך הזוגית אל האור

כשמשדרים אמת לכל אורך הדרך, מקבלים אותה בעוצמה גוברת והולכת ועל אחת כמה וכמה כשמנחילים לבני הדור הבא את הצורך לעשות הכול מעומק הטוב גם ברבדים הנסתרים ביותר

הילד תמיד לוקח כספים מאחרים ותמיד ששואלים אותו, תמיד התשובה שלו, מצאתי או לקחתי מסבתא או דודה נתנה לי…

בתהליך החינוך להנעת הרצון אצל הילד העידוד מקבל חלק נכבד ונתח משמעותי. חשוב שזו תהיה התרבות היומיומית של מי שרוצה להגיע לליבו של הילד,לפרגן,להוקיר,להערך ולהתלהב ולשמוע מכל הישג ומכל מאמץ!