על הפרק

24 אלף תלמידי רבי עקיבא מתו במגיפה בימי ספירת העומר, בשל שלא נהגו כבוד זה בזה. בימים אלה על כל אחד ואחת להשתדל להוסיף באהבת ישראל, הן כהכנה למתן תורה והן כתיקון לאותה מגיפה.

האחדות היהודית עמדה במבחנים קשים לאורך ההיסטוריה. אנחנו יכולים לריב ולהתווכח, להיאבק ולהילחם – ועדיין נישאר יהודים, אחים

הילדים והוריהם צמאים למעט יהדות אמיתית. בתחושתם הפנימית אין הם מנותקים כלל וכלל, אלא שמעולם לא זימנו לידם אפשרות ממשית להשתתף בפעילות יהודית מקורית.

עלינו ליצור תרבות חיים אחרת. להשריש ערכים בסיסיים של דרך-ארץ ושל תרבות ויכוח. לפתוח בחיינו דף חדש של אהבת ישראל

העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט – שכן, זה איננו יהודי של 90% וזה יהודי של 110%. מחצית השקל מלמדנו שבמהותם שווים הם ובתוכם אש אחת שווה – ובמה ירבה זה על זה?

"למה להניח תפילין"? "אם תשכנע אותי, אני מבטיח לך לעשות זאת יום יום." "מה זה יעשה לי?"

קודם נתינת התורה לעם-ישראל הוצעה התורה לכל אחת ואחת מהאומות שלא הסכימו לקבלה. רק עם-ישראל ניאות מיד וענו: "נעשה ונשמע". והשאלה היא וכי הקב"ה לא ידע מראש שהאומות לא ירצו לקבל את התורה, ואם-כן, לשם מה הציע להם בכלל?

התנועה הקטנה הייתה שבורה ורצוצה, אבל לרגע לא נעצרה. הם ידעו שלרבי יש חתן מתאים. הם גם ידעו שהוא מסרב בכל תוקף לקבל על עצמו את נשיאות התנועה, אבל הם היו נחושים..

פעמים רבות הנזק הנגרם על-ידי המחלוקת כפול שבעתיים מחומרת הליקוי שבגללו היא התעוררה. הדבר דומה למי שמצית את ביתו כדי לבער את הפשפשים

בשבת הקרובה נקרא בתורה שוב על צוואתן של שפרה ופועה לכל נשות ישראל, זוהי גם המצוה הראשונה בתורה: להגדיל את הבית היהודי